אני, הניינטיז, טלפון חוגה ומשמאל למעלה מציץ בקבוק pleasures של אסתי לאודר

>>>
אחרי שגדלנו עם אימהות עם בשמי אייטיז כבדים שמטרתם היתה לשדר אלגנטיות ותחכום, הגיעו הניינטיז עם הבשמים הקלילים והשאיפה להריח כמו אחרי מקלחת. אני לא יודעת אם זו הייתי רק אני או שזו היתה התקופה, אבל הייתי כל כך נאמנה לבשמים שהשתמשתי בהם, שכל מה שאני צריכה כדי להיזכר בהם זה לעצום עיניים:

01 Realities by Liz Claiborne
הושק ב-1990. ב-1998 הפסיקו לייצר אותו. בהמשך צץ בושם חדש בשם הזה, אבל זה כבר לא היה אותו הדבר.

02 Pleasures by Estée Lauder
הושק ב-1995, ליז הארלי היתה הפרזנטורית (בתחילת שנות האלפיים גווינת׳ החליפה אותה). גם היום אפשר למצוא אותו ומדי פעם אני מרגישה צורך לחזור אליו.

03 ה-white musk של ה- body shop
הושק ב-1981, אבל אני הגעתי אליו רק בניינטיז. הוא אולי הריח שהכי מזוהה עם התקופה באופן כללי (יש להודות שהשתמשתי בו הרבה, אבל הואתמיד היה נשי ורך מדי בשבילי).

04 לגונה של סלבדור דאלי
הבושם הזה נכנס לחיי בצבא, כשהחלטתי לקחת לבסיס ששירתתי בו רק דברים שלא קשורים לחיים הרגילים שלי: מצעים שאני לא קשורה אליהם, שמפו וסבון אחרים מאלה שיש לי בבית, ובטח שבושם אחר לגמרי. המטרה: לתחום את הזיכרון הספציפי למקום וזמן ספציפיים. עד היום כשאני מסתכלת על תמונה של הבקבוק הזה, אני נזרקת לצוקי עובדה, עומדת באמצע החדר בבסיס יחד עם חברותיי לימור ט׳ ואריאלה פ׳, שופכות שמפו לדלי מים ומתכוננות למה שמבחינתנו היה ניקיון יסודי.

>>>
I'm worse at what I do best
And for this gift, I feel blessed