כשהזמנו לפני כמה חודשים כרטיסים להופעה של ברוס ספרינגסטין בקופנהגן, היה לנו ברור מההתחלה שלא נהיה בעיר עצמה יותר משלושה ימים (תופעה שאולי קשורה לגיל ואולי לא: חוסר סבלנות לערים גדולות, בטח בחופשה). אחד מאיתנו רצה להיות כמה ימים בעומק היער, ואחת מאיתנו רצתה חופשת בית-קיץ-על-החוף קלאסית. אז הוחלט על גם וגם.

בתי קיץ הם עניין בדנמרק. לפני כארבע מאות שנה התקבלה החלטה ממשלתית לסייע לכל אדם (ובעיקר לכל פועל) להיות הבעלים של בית קיץ כדי לנוח, להיות בשמש ולגדל ירקות בגינה.
אגב, את המידע הזה מצאתי באינטרנט בלילה בו התעוררתי בארבע בבוקר וגיגלתי ״ההיסטוריה של בתי קיץ בדנמרק״. כמה דקות אחר כך קלטתי שהשמיים בחלון ורודים וזכיתי לראות את הזריחה הכי יפה שיצא לי לראות (בתמונה האחרונה).

בכל אופן, בתפקיד בית הקיץ לחופשת החוף הקצרצרה שלנו זכה Helenekilde Badehotel, שנבנה ב-1896 כבית קיץ פרטי וב-1904 עבר הסבה למלון (מצאתי אותו בהיילייט דנמרק של הצלמת/טיילת דר רותם).
בית הקיץ ניצב על הצוק עם נוף לים ומדרגות עץ לחוף. בנוסף לחדרים (קטנים וצנועים יחסית) יש הרבה חללים ציבוריים מעוצבים כמו סלון ביתי ומשקיפים לים, גינה חלומית עם הרבה פינות לקרוא בהן, וכמובן סאונה שקיר אחד שלה הוא חלון לים.
עיירת החוף היא Tisvilde והיא אחד היעדים הפופולריים (שלא לומר יקרים) לחופשת קיץ בדנמרק. היא נמצאת כ-45 דקות נסיעה מהעיר במכונית או שעה ועשרים ברכבת. יש שם את כל מה שצריך לפנטזיית חופשת קיץ מהסוג הזה: אנשים שלבושים כמו בסרט של ננסי מאיירס, רחוב ראשי מלא בחנויות עם בגדי פשתן, קרמיקה וסבונים (שני האחרונים בעבודת יד), מסעדות, ברים ופסטיבל מוזיקה בעונה.

>>>
מה ללבוש בחופשת הקיץ שלך ב-Tisvilde גם אם היא נמשכת רק יום אחד (ע״ע coastal grandmother):

חולצת פסים /// מכנסי פסים מפשתן עם גומי או שרוך /// בנדנה (אפשר לאסוף איתה את השיער כשחם ולהשתמש בה כצעיף כשקר) /// תיק חוף שיכול לשמש גם כתיק עליה למטוס /// בירקנשטוק דגם אריזונה – הדנים יורדים איתם לחוף ביום ויוצאים איתם לבר בערב. אפשר להוסיף גרביים. התרשמתי שהכלל בדנמרק הוא שמה שקורה מתחת לקרסול נשאר מתחת לקרסול.

>>>
עוד משהו:
במוזיאון לואיזיאנה, שהוא אחד המקומות שכל מי שמגיעה לקופנהגן מפנה לו זמן (ונמצא 40 דקות נסיעה מעיירת החוף) נתקלתי בתערוכה הכי מרגשת שיצא לי לראות בשנים האחרונות (ייתכן שכולכן כבר ראיתן אותה): The Visitors של האמן האיסלנדי Ragnar Kjartansson. ראגנר (נעבור לשם פרטי) ריכז קבוצת מוזיקאים בחדרים שונים באחוזה היסטורית בעמק ההדסון בניו יורק, ותיעד אותם מנגנים יחד את אותה יצירה, כל אחד מהחדר שלו. אני לא יודעת מה עושה את הדבר הזה לכל כך מרגש, אבל אם ייצא לכן להיות שם, תבינו לבד.
(ההמלצה הזו קשורה לפה כי: א. מוזיאון לואיזיאנה נמצא גם הוא על צוק משקיף לים, ו-ב. האחוזה בעמק ההדסון נראית גם היא כמו בית הקיץ מהחלומות).

The Visitors, ככה נראה בית האחוזה

Marvelous, utterly compelling and hypnotic. Kjartansson's multi-screen video installation “The Visitors” is the best artwork of the 21st century

(אני לא מבינה כלום באמנות, אבל זה מה שהיה ל-The Gaurdian להגיד)

>>>
השיר האהוב עלי בימים אלה (השיר השני בהופעה של ברוס ספרינגסטין):

I make my vows to those who've come before
I turn up the volume, let the spirits be my guide
Meet you, brother and sister, on the other side