צילום מיכל: דניאל לילה

הצצה לעגלה הוירטואלית של מיכל וקסמן, בשלנית ומתכונאית, מחברת רבי המכר ״טעמים ראשונים״, ״ארוחת ילדים״, ״בואו לאכול״, ״בלדי״ ו״דיאלנא״, בגדול אישה שעומק הוא שמה השני. לינק לבלוג של מיכל ולאינסטגרם.

01 כלי קרמיקה. השנה הגשמתי חלום וזכיתי סוף סוף לבקר ביפן. אין מספיק מילים לתאר את חוויית האסתטיקה והתרבות היפניות ואת נפלאות מטבחיה המפוארים. בין השאר שבו את ליבי עבודותיו של אמן הקרמיקה אקיהירו ניקאידו אותן אפשר לפגוש על מדפי חנויות וגם בגלריות ומוזיאונים. כלים בכל מיני גדלים וצורות ייחודיות, עשויים בדרך כלל מחומר חשוף בצבעי חום-לבן-שחור-אפור. יפיפיים, דקיקים, פיוטיים.

02 גבינות צאן. גבינות עתירות טעם ואחוזי שומן אהובות עלי מאד, ואלה הארטיזנליות של מחלבת פלורה הן בעיניי הטובות מסוגן מתוצרת ישראלית. חלקן קשות ומיושנות, אחרות רכות וטריות. אפשר להתארח במחלבה ביישוב לוטם בגליל או לרכוש אותם בשווקי איכרים בתל אביב וחיפה. החביבות עלי כרגע הן ״פקורינו״ כבשים, ״פראי״ כבשים ו״בריק״ עיזים.

03 יין. לא בטוחה מה אני חושבת על הספורט הלאומי החדש – ביקור ביקב. את המחשבות שלי על יין דווקא קל לי לארגן: מאמצת בשמחה כל הזדמנות למזוג לעצמי כוס יין, רצוי לבן, יבש, פריך וצונן עד מאד (מיותר לציין שזה עובד טוב עם חיבתי לגבינות צאן). החברים מהקואופ הצפוני ברמת הגולן מייצרים כמה מהיינות המקומיים החביבים עלי (ראש חץ לבן של אורי חץ וסוביניון בלאן של נעמה סורקין, למשל).

04 חופש. שקט, שלווה, ניתוק, רוגע, חלומות נינוחים בהקיץ. לשבת במרפסת של בקתת לשם במדברא, לבהות בנופי המדבר הפרושים מולי במלוא עוצמתם. למזוג כוס יין צונן (אני אישה עקבית), להבעיר עצים למדורה, לחכות לשקיעה שתבעיר מצידה את ההרים והשמיים ולקוות שהקליטה הסלולרית לא תתחדש בקרוב.

05 חולצה. בארון הבגדים שלי נאספו לאורך השנים כמה וכמה חולצות בד יפות, מחמיאות וקלילות של המותג היפני Pas Des Calalis. מגען נעים ללבישה בחורף מתחת לסוודר או מעיל אבל גם בשיא הקיץ יישארו מאווררות ולא מכבידות. אני בהחלט מקווה לאמץ עוד מהן, בעיקר את זו העשויה בד כותנה מפוספס בעדינות ומקומט במידה.

06 מסכה לשיער. אני אישה של הרגלים. מוצר שמצא את עצמו בארסנל הפרטי שלי, לא יוחלף אלא אם הופסק הייצור שלו. את המסכה המושלמת הזו (שפורמת בקלילות כל קשר, מותירה את השיער חלק ומבריק ואיננה סובלת מבישום יתר) פגשתי לראשונה במספרה השכונתית בלונדון לפני למעלה משני עשורים ומאז היא איתי. אחרי שנים של סחיבות מכל יעד אפשרי בעולם, אפשר בדרך כלל לרכוש אותה בארץ, אפילו בדיוטי, אבל כרגע היא חסרה ונדרש ציד מגובה בצ׳ט על מנת לשים עליה יד. עכשיו מחכה שתנחת.

07 כפכפים. הקיץ נושף בעורפי. כפות הרגליים כבר עברו טיפוח והן בשלות להיחשף ולהציץ מתוך כפכפים שיבטיחו להן איוורור מקסימלי. מדי שנה אני מקפידה להתחדש בזוג או שניים של בירקנשטוק מדגם מדריד עם האבזם הגדול (לא להתבלבל עם מדריד הקלאסי הותיק ממנו עם רצועה צרה ואבזם קטן) בצבע שעוד לא קיים באוסף שלי, או כזה שנשחק מנעילה ודורש חידוש. כולי תקווה שיחד, הם ואני, נעבור בשלום את הקיץ הקרוב.

08 ספר. נייג׳ל סלייטר הוא כותב האוכל האהוב עלי. הוא איש של מילים לפחות כמו שהוא איש של מתכונים וספרי האוכל שלו הם חומרי קריאה מעניינים ומעוררי השראה. הספר האחרון שכתב אינו כולל מתכונים, הוא מעין ממואר או מקבץ של אנקדוטות אותן אסף לאורך שנים של בישול וכתיבה ובהן סיפורי מטבח, סיפורי מסעות, זכרונות והגיגים.

>>>
Pray tomorrow gets me higher