כשתגדלי תביני

>לכבוד יום האם שנחגג היום בקרב אחיותינו האמריקאיות, הנה טור שנכתב ללאשה לפני חמש שנים ואיכשהו לא הגיע לבלוג<

כשתגדלי, תביני
הפתעה: גדלתי והבנתי

יכול להיות שאמא שלי צדקה כל השנים? לא, זה לא יכול להיות. אין סיכוי. אני יודעת שכל מה שהיא אמרה לי כשהייתי ילדה היה טעות, או יותר נכון: לא רלוונטי אלי כלל וכלל. יכול להיות שכשהייתי בת 17 אימי טעתה ונתנה לי עצות שיתאימו רק בגיל 49? אולי היא רק העבירה לי עצות לשמירה? אומרים שהכל בחיים הוא עניין של תיזמון, והעצות של אמא שלי פשוט סבלו מבעיית טיימינג. מסתמן שמדובר במקרה קלאסי בו המורה הופיעה עשורים לפני שהתלמידה היתה מוכנה.

קיראו לי אגרנית-עצות, אבל הנה העצות שהיו מוטעות לשעתן אבל עכשיו יושבות עלי בול:

1. אל תצאי מהבית עם שיער רטוב. למה? למה שלא אצא מהבית עם שיער רטוב? תהתה גרסת הבת עשרה שהיתה אני. אחרי הכל, שום דבר רע לא קרה כשיצאתי מהבית בשיער רטוב. יכולתי לחפוף ולצאת וחוץ מההערה של אימי ליד הדלת (״שוב את יוצאת עם שיער רטוב?״) המהלך עבר ללא בעיות. והנה, שלושים שנה מאוחר יותר, ואני רק חושבת לצאת עם שיער רטוב וכבר מתפתח אצלי צינון קל. ואל תשאלו מה קורה אם אני שוקלת, שומו שמיים, ללכת לישון עם שיער רטוב.
2. אל תשכחי לקחת סוודר. מה? מה יקרה אם אשכח לקחת סוודר? למה אני צריכה להצטייד בכל יציאה מהבית לקראת מזג אוויר שאולי יתקוף אחר הצהריים, אבל באירופה? בגלל רוחות הפרצים, זה למה. ורוחות פרצים זה משהו שמעביר שנים בלהתעלם ממך ואז נכנס ישר לעצמות. אז אני לא שוכחת סוודר (מקשמיר, הם תופסים פחות מקום).
3. תרקדי כאילו אף אחד לא מסתכל. את צוחקת, כן? כולם מסתכלים. כולם. ויש להם דעות. אני שומעת את הדעות שלהם עד לפה. אני רואה את גילגולי העיניים. ברור שאני לא ארקוד. אני אעמוד פה בצד ואפתח דעות וגילגולי עיניים משל עצמי. קאט לעשרות שנים קדימה: לאף אחד לא אכפת. בטח לא לי. ואם מישהו אומר משהו, הוא טעה בתיזמון כי בגילי אני לא אשמע אותו מפה ברעש הזה.
4. תהיי את עצמך. די, נו, איזו קלישאה. קלישאה מצטיינת, מתברר. באייטיז אולי זילזלתי בה (בעיקר כי לא הייתי סגורה על המופע שהוא ״אני עצמי״) אבל ב-2021 כל יועצת מותג תגיד לכם שדי אן איי אותנטי הוא המפתח להכל.
5. לא קרה כלום, תתקדמי. באמריקה אומרים ״Walk it off״, קומי ותעבירי את מה שזה לא יהיה בהליכה. הליכה, אני יודעת היום, היא פתרון מצוין לרוב הבעיות.
6. תלכי לישון מוקדם, יש לך בית ספר מחר. עצה שהתבזבזה עלי בזמנו שכן הקשר בין שינה לתיפקודיות הופיע אצלי רק מאוחר יותר. הרבה יותר.
7. תשתי כוס מים דבר ראשון בבוקר. טוב שלא הציעה לבת ה-16 שהייתי לשתות כוס מים עם לימון בפנים. מדובר בעצות לחיים שרק בעשור החמישי את (כלומר אני) מבינה את נחיצותן.

>>>
עצה שלא קיבלתי מאמא שלי בזמן, וחבל:
״קני משהו שאנשים משתמשים בו פעם אחת ומשליכים״. את העצה הזו קיבלה רייצ׳ל סאמסדאט מאמא שלה בספר ״צרבת״ של נורה אפרון. למעשה את העצה קיבלה אמא של רייצ׳ל מברנרד ברוך (מאנשי וול סטריט הבולטים בתחילת המאה ה-20) עצמו במהלך ארוחת ערב חגיגית ב-1944. אמא של רייצ׳ל הקשיבה לעצה וקנתה מניות של טמפקס.

 >>>
הסרט שמגיע לנו: