שלוש המלצות קריאה לכיפור שמתבססות על ספרים שקראתי לאחרונה וש:
1. הם חדשים (יחסית) אז לא תהיה בעיה למצוא אותן בחנויות הספרים לפני החג (לטובת מי שאוהבת ספרים פיזיים).
2. הם כאלה שלדעתי יעבירו לכן בקלות את החג.

כמובן שכל שלושתם כבר המלצתי בבלוג, אבל אולי לא לקחתן אותי ברצינות:

01
הבמאי / דניאל קלמן (תרגום: ניצה בן-ארי)
על מה זה, בגדול: ביוגרפיה דמיונית של הבמאי (האמיתי) ג״ו פאבסט, מהבמאים הגדולים של רפובליקת ויימאר ומי שגילה את גרטה גרבו. פאבסט בורח מגרמניה הנאצית להוליווד, רק כדי לחזור לגרמניה בזמן הלא נכון ולהתמודד חזיתית עם הקיום כאמן תחת משטר מפלצתי.
בשתי מילים: מבעית ומצחיק.
ניימדרפונג: ׳הבמאי׳ הספיק להיכנס לרשימה הקצרה של פרס בוקר, נבחר לאחד מעשרת ספרי השנה של ״הניו יורק טיימס״ ומככב ברשימות של כל העיתונים האחרים בערך. 
בונוס: תירגמה אותו ניצה בן ארי. אני מוכנה לקרוא כל מה שניצה בן ארי מתרגמת.

ציטוט אקראי:
״תמיד אמרנו ׳מרי היא כמו גנרל גרמני׳, אבל אני חייב להתנצל ולקחת את דבריי בחזרה. רק גנרלים גרמנים הם באמת כמו גנרל גרמני.״ לאחר מכן היססתי, הסתכלתי בשאלה שקלסתרו הקירח של וירגליוס שלי ושאלתי אותו: ״או שמא אתה מתלוצץ? לא ניתן לשלול את האפשרות הזאת, כי גם גרמנים מתלוצצים, רק שלא מבחינים בזה.״

02
הטעויות / נעה ידלין
על מה זה, בגדול: דפנה שמיר, מורה ללשון ומחנכת, זוכה בתחרות ״המורה של ישראל״, ואז העניינים מתחילים להסתבך. אני לא אסביר את הסיבוך למרות שהוא מצוין על גב הספר, רק אגיד שהעלילה שולחת את דפנה להיפגש עם שורת תלמידים לשעבר שהיום הם כבר בני חמישים מה שמאפשר לידלין לחגוג עם הרבה מאד דמויות משנה כיפיות.
בכמה מילים: זה לא משנה על מה זה, אנחנו הרי קוראות את נעה ידלין בשביל להסתכל על עצמנו (טוב, לא עלייך, כמובן, את יוצאת דופן), לצחוק ולבכות.
ניימדרופינג: הסדרה לפי הספר ״אנשים כמונו״ עולה בקרוב בכאן 11.

ציטוט אקראי:
״הוא אמר, אני אגיד לכם מה הבעיה שלכן, ודפנה שאלה, מי זה אתם, ואיציק אמר, אתם תמיד שואלים את זה, אפילו שאתם יודעים טוב מאד.״

וגם, כי זו גאונות בעיניי:
״עלבונו נדף ממנו עד כי התחשק לה לפתוח חלון.״

03
ההתכתבות / וירג׳יניה אוונס (תרגום: שרון פרמינגר)
על מה זה, בגדול: גם פה יש אישה מבוגרת עם קריירה מפוארת מאחוריה שמשהו מטריד משבש לה את הסדר הטבעי וגורם לה לשאול שאלות. זה רומן שבנוי כולו ממכתבים, שזה דבר שאני מניחה שיכול לאיים, אבל זה פורמט שאני אוהבת כי הוא מציג ארועים דרמטיים אחרי סוג של עיבוד ושמאפשר הרבה קריאה בין השורות, שזה תענוג בפני עצמו למי שהמוח שלה עובד ככה.
ניימדרופינג: כתבתי פה כבר שאוונס כתבה את רוב הספר בחדר הארונות בזמן הקורונה, מוקדם בבוקר לפני ששאר בני המשפחה התעוררו (אני חושבת שככה רוב בנות הארבעים כותבות. כלומר לא על רצפת חדר הארונות, להרבה מאיתנו אין חדרי ארונות או ארונות אמריקאים שאפשר להכנס ולשבת בתוכם, אבל סביב הציר שהוא לוח הזמנים המשפחתי). מי שתגלם את סיביל בעיבוד הקולנועי היא ג׳יין פונדה.

ציטוט אקראי (זה לא מייצג כי זה לא ספר מהסוג של ציטוטים שהוצאו מהקשרם):
״שנם ארוכות ניהלתי חיים שקטים, כך שאני כבר לא כל כך מתורגלת בהתנהגויות של אנשים.״

>>>
פטר גבריאל בסוף עונה 3 של ״סיילו״ באפל שאני רואה באיטיות ותוך כדי תחושת קורבנות כי הבטיחו שלי שכל הסבל (ואם לא משווים לסבל אמיתי אז גם שיעמום זה סבל) יהיה שווה את זה בפרקים האחרונים. אני כבר כמעט שם.