תכירו את נועה גופר, המאיירת של ״אין לנו מספיק אסטרוגן לשטויות האלה״ (למי שפספסה: המדריך לגיל המעבר שקרין קידר ואני כתבנו).
אל העבודות של נועה נחשפתי דרך סיכות היצורים המשונים שהיא קוראת להם The Misfortunes. משם כבר התגלגלתי למעקב אחרי שאר העבודות שלה, שלא משנה אם הן מסחריות או אמנותיות, תמיד יש בהן הסתכלות לא מתנחמדת אבל הומוריסטית וחומלת על העולם – וזו בדיוק הגישה שחיפשנו לאיורים של הספר.
כדאי גם לעקוב באינסטגרם.

איך התחלת?
״למדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב. עשיתי סרטים והרגשתי שהתהליך היצירתי חמקמק. היה לי קשה שיש מישהו שמחזיק לי את המצלמה, ומישהו אחר שעורך. מפה לשם התגלגלתי לאיור, נהנתי מזה שהכל תלוי רק בי ותמיד אפשר להתחיל מחדש״.

מה העבודה שאת הכי גאה בה?
כנראה האיור לניו יורק טיימס. בעיקר כי זה היה יעד שלי, כזה שאפילו כתבתי לעצמי חודשיים לפני. זה היה קסום כי חוץ מלהגיד לעצמי שאני רוצה שזה יקרה, לא פעלתי בכיוון. ואז לפתע קיבלתי מהם מייל וזה קרה. זה נתן לי תחושה מעצימה כאילו כל מה שאני ארצה – יקרה. אולי מניפסטינג זה דבר שעובד״.

מי שעוקב אחרייך באינסטגרם ראה שהיית הרבה ביפן, מה עשית שם?
״הייתי ברזידנסי בכפר קטן בקצה הדרומי של יפן. עשיתי שם סדרת ציורים שמתעדים את אנשי המקום.״

איך היית מתארת את הדמויות שלך?
״הייתי מתארת אותן כעקומות. אני לא ממש מציירת דמויות יפות או חמודות, תמיד יהיה בהן איזה פגם או עוקם שגורם לי להתרגש מהן.״

>>>
הצצה לשני איורים שאני אוהבת במיוחד בספר:

זו המפה שפותחת את הספר. בהקשר של המפה אני מרשה לעצמי גם ציטוט שמופיע מאוחר יותר:

״בסרט ״החתול במגפיים – משאלה אחת ודי״, מגיעה קבוצת יצורים מצוירים ליער בו מסתתר כוכב המשאלות הנחשק שמבטיח קיום משאלה אחת למי שימצא אותו. כדי למצוא את הכוכב יש להשתמש במפה קסומה, אבל מתברר שהדרך אל הכוכב משתנה בהתאם לדמות שמחזיקה במפה. כלומר: הדרך לא משתנה, הכוכב אותו כוכב, הוא נמצא באותו מקום, אבל כשדמות מסוימת תחזיק את המפה, הדרך אל הכוכב תעבור דרך נהר מלא נחשים, כשדמות אחרת תחזיק את המפה, הדרך תעבור דרך מלכודת נוסטלגיה שאי אפשר לצאת ממנה, וכשדמות שלישית תחזיק את מפה, הדרך תעבור דרך גן וורדים שהדרך היחידה לחצות אותו היא להריח כל אחד מהם. בדיוק כמו שאמרנו: הכל מפחיד וכלום לא מפחיד. הכוכב הוא אותו כוכב, את הדרך כולנו נצטרך לעבור, אבל אולי נוכל להפוך את עצמנו לאלה שכשהן מחזיקות את המפה, הדרך שנפרשת לפניהן היא דרך אפשרית ופשוטה יותר״.
(מתוך ״אין לנו מספיק אסטרוגן לשטויות האלה״).

>>>
אפשר לקרוא לשיר הזה מתנה לחג.