החיים לא מפסיקים להפתיע ודווקא עכשיו אני מצליחה לקרוא. כולל במקלט. כולל לזכור לקחת איתי למקלט ספר ומשקפי קריאה.

לאור המצב יצא שהצלחתי לקרוא כמה ספרים חדשים שיצאו לאחרונה:

01 שאלת הקואלות / גיל הראבן
הז׳אנר האהוב עלי הוא ספרות ספקולטיבית (חשבתי שאני אוהבת מד״ב, אבל לאחרונה אני מגלה שקוראים לזה ספרות ספוקלטיבית), שזו סוגת על שכוללת מדע בדיוני, פנטזיה, אימה, היסטוריה חלופית וספרות על-טבעית. בכל אופן, ב-1999 גיל הראבן הוציאה את ״הדרך לגן עדן״ שזה אחד הספרים שהכי השפיעו עלי (ברמת קבלת החלטות בחיים) והספר ״שאלת הקואלות״ משתייך לאותו ז׳אנר, והוא כולל שלוש נובלות בשלוש מציאויות חלופיות אבל מאד קרובות.

02 כשמתי חשבתי עליך / רינה ז׳אן ברוך
גם הספר הזה משתייך לז׳אנר הספרות הספקולטיבית (תכלס אנחנו בעצמנו שייכות כרגע לז׳אנר הספקולטיבי). זה ספר הביכורים של רינה ז׳אן ברוך שהיא חוקרת ספרות (היא דוקטור, מיינד יו), כותבת, עורכת ומתרגמת. בספר שבעה סיפורים, הכוכבות של כולם הן נשים צעירות אוהבות ספרות והלוקיישנים כוללים מקומות כמו ערד במהלך מתקפת זומבים, אוניברסיטת באר שבע, נסיעה לחלל שהתארכה מעבר לרצוי וגם חבר שלנו קורט וונגוט נקלע לאחת הסיטואציות.

03 לא רלוונטית / ליאת לוי קופלמן
ליאת לוי קופלמן היתה העורכת הראשית של פנאי פלוס וגו סטייל בתקופת הזוהר של עיתונות הפרינט בארץ. זה הרומן הראשון שלה (היא כתבה כמה וכמה ספרי עיון ומדריכים, כמו ״את הבוס!״) והוא מכניס אותנו ב-200 קמ״ש לתוך מערכת עיתון הבידור הכי נחשב בארץ. זה מתחיל כמו צ׳יק ליט, אבל מהר מאד העולם של הגיבורה מתמוטט עליה, וליאת לא מפחדת לגרור אותה משפל לשפל כשברקע השאלות מה זו בכלל הצלחה וממה עלול להיות עשוי הדלק שקוראים לו אמביציה.

04 מעבר לזמן / נטע חוטר
זה ספר הנוער הראשון של נטע חוטר (אחת הכותבות האהובות עלי), וגם הוא – תופים – מז׳אנר הספרות הספקולטיבית! אל המציאות החלופית של נטע חוטר מגיעים דרך יציאת חירום של מקלט ברמת גן. זה ספר נוער וכלל ידוע הוא שמי שנתקעה בקריאה ומחפשת דרך לחזור, הדרך הכי קלה וכיפית עוברת דרך ספרי נוער. וחוץ מזה, אם יש לכם בבית נוער, תוכלו להגיד שהספר הזה בכלל בשבילם.

05 לינדנברוק / ירמי פינקוס
אני לא יודעת איך לתאר את הספר הזה במשפט בלי להרוס אותו, אז אגיד רק שיש בו אסופה של דמויות משנה שמרובן ניפרד מהר מדי ובצער כיוון שכולן מהוות את הקשר לדמות אחת שמוצאת את עצמה (מוצא את עצמו) לבד בטרמינל נידח בגרמניה בתחילתה של מגפה עולמית. ואני חייבת להכניס פה ציטוט אקראי: ״חישוב סטטיסטי פשוט יוכיח, כ ככל שמאריך אדם ימים גוברים סיכוייו להיקלע לאסון: תאונת רכבת מחרידה, רעידת אדמה, מהפכה, התקפת טרור, אין מה לעשות – יבוא מה שיבוא״.

06 אין לנו מספיק אסטרוגן לשטויות האלה / קרין קידר ושלי גרוס (שזו אני)
אני לא אמליץ לכם שוב על עצמי ועל קרין (הכל בפוסט הזה) רק איידע שהספר נמצא כבר בכל החנויות (אם הוא לא נמצא זה כי היה לנו מזל והוא בדיוק נגמר) וגם בעברית לטובת מי שנגמלו מנייר.

>>>
ואם מה שמתאים לכן עכשיו זה דווקא לשכב על הספה עם עיניים עצומות ולהקשיב, אני אמליץ – שוב, ושוב ושוב אם צריך – על האלבום החדש של יובל בנאי : אודיסאוס של הרכבת התחתית.
כרגע זה השיר האהוב עלי משם.