The Dreamer – The Maker

לקולקציית בגדי האביב של בילונגינג נעה בר-לב דוידור בחרה לקרוא The Dreamer – The Maker, בהשראת, היא אומרת: "נשים חולמות ועומלות. הוגות ועושות. מבטיחות ומקיימות. יזמיות ועצמאיות." היא הזמינה נשים כאלה (גם אותי, בטח הצלחתן לזהות) בגילאי 27-74, ליום כיף אביבי שכלל גם צילומים עם הבגדים.

בין הנשים שהצטלמו ומופיעות פה בפוסט (לפי סדר ההופעה):יחד איתי על הספה, נירית גור קרבי, צלמת ויזמית (ממקימי ובעלי pic-time), עינת אגסי מאגס ותמר, רומי דוידור, מובילה את קהילת ניהול חדשנות בארגונים, תחת המכון הישראלי לחדשנות, תמרה יובל ג'ונס, ה-תמרה יובל ג'ונס, אוצרת אופנה, יועצת ומנטורית של מעצבים, אני, שאתן מכירות, גיל שחם עמית, בעלת פארמה קולטורה, על הספסל, עינת אגסי וטל צור, המנהלת האמנותית של iota, לירון זנדמן, צלמת (שגם צילמה את הפרוייקט. את התמונה של לירון צילמה נירית), מאחורי העלים: נירית ורומי.

אגב, הסנדלים הם של greek sandals.

>>>
בילונגינג הוא לא מותג אופנה (קשה לתאר מה הוא כן. כשבאים לשם מבינים), אבל מדי פעם נעה חוזרת לעשות בגדים.
למה? "בילונגינג מדבר על תרבות חיים, מקערה ועד ספה. ממחברת ועד גוף תאורה. אז גם בגדים, שלא בטרנד, ולאו דווקא באופנה, לא קשורים לגיל או לעונה. בגדים שהם חלק מהסיפור השלם שלנו."
ולמה דווקא פשתן? "כי הוא נושם, מתקמט בחן, אוורירי, מתיישן באצילות." (נשמע כמו מישהי שאני מכירה).

>>>
בשישי ושבת, 5-6/4 (10.11-17.00) סוף שבוע פתוח בסטודיו, עם בגדי האביב, כלים חדשים, תיקים, כובעים וכל מה שסביב השולחן.

>>>
הצילומים, וההתעסקות בנושא החולמת מול העושה גרמו לי לחשוב מה אני יותר, עושה או חולמת – הרי כולנו איפשהו על הספקטרום.
מסקנת ביניים: יותר חולמת מעושה.
כי אני יכולה להסתדר מדי פעם בלי לעשות, אבל לא בלי לחלום.

I went to the doctor, I went to the mountains
I looked to the children, I drank from the fountain
There's more than one answer to these questions
pointing me in crooked line
The less I seek my source for some definitive
The closer I am to fine