הצצה לעגלה הוירטואלית של דורין פרנקפורט, מעצבת אופנה (ה-מעצבת אופנה, למרות שהיא תמיד מתעקשת על פועלת אופנה), מרצה על אופנה, תרבות, זהות ובניית דימוי. מחוברת בנשמה ליצירה המקומית ואישה שיודעת להראות את הדרך.

01 סניקרס. כן, ברשימת הקניות שלי מחכות סניקרס שטוחות מעור רך. את הצבע עדיין לא בחרתי, אולי לבן, אולי חום, אולי שחור, אבל דבר אחד אני כבר יודעת: מאחר שאני צועדת כמעט לכל מקום, הן צריכות להיות מהזוגות האלה שנועלים בבוקר ושוכחים שהן על הרגליים.

02 אם כבר רשימת חלומות, אז טיסה קצרה ללונדון, רק כדי לעמוד מול ציוריו של ג׳יימס מקניל ויסלר. לבקר ברטרוספקטיבה הגדולה ביותר של יצירתו באירופה זה שלושים שנה, לשוטט בין יותר ממאה וחמישים עבודות, ציורים מפורסמים, סקיצות שנראו לעיתים רחוקות ועיצובי פנים רדיקליים שהטרידו את החברה הויקטוריאנית. ולפגוש שוב את התחושה שמזכירה לי למה התאהבתי באמנות מלכתחילה.

03 חדר השינה שלי הוא אי של שקט. כולו אור רך, מצעים לבנים, כותנה שמזמינה מנוחה ונשימה עמוקה. אל השלווה הזו אני מבקשת להכניס ניצוץ אחר: כיסוי מיטה וינטג׳, עשוי מלאכת יד, כזה שנושא בתוכו את סבלנותן של ידיים ואת זכרונן של שנים, ושיהיה סוער ולוהט בגווני שמש, דבש, חרדל, ענבר וזהוב, שבכל בוקר יזכיר לי שגם השקט היפה ביותר יכול לשאת בתוכו אש.

04 יש רגעים בהם האושר הוא פשוט. קיץ לוהט בחוץ, רגליים יחפות, טי שירט רחבה מכותנה ובוקסר שורטס קלילים ומאווררים, בדיוק כמו התחתונים של פעם.

05 אחרי שנים שבהן השעה חיכתה לי אי-שם עמוק בתוך התיק, החלטתי להחזיר אותה על פרק כף היד. שעון אומגה וינטג׳ נשי וקלאסי, שמלווה את היום בשקט ומזכיר שהזמן לא חייב להגיע דרך מסך מואר. תנועה קטנה של היד, והטלפון יישאר לו בערב, כשהחיים הופכים לפרטיים יותר, במקום הראוי לו: עמוק בתיק.

06 בשריקה של קומקום הנירוסטה על הכיריים יש משהו שכמעט נעלם מן עולם: צליל שמחזיר אותי באחת אל המטבח של סבתי, אל בקרים איטיים יותר, שבהם לא הטלפון קרא לנו, אלא המים שרתחו.

07 פריט שהצטרף לאחרונה לרשימה: ככל שחולפים הימים, האנטישמיות שאני רואה בעולם מעוררת בי מחשבות שלא היו שם בעבר. תמיד ידעתי להבחין בין ביקורת על ממשלות, מנהיגים או מדיניות לבין שנאה כלפי יהודים. אבל כששנאת יהודים מרימה שוב את ראשה, היא מעוררת בי רצון שקט וברור להשתייך לשבט שלי. בחרתי צמיד דקיק ועדין שעליו מגן דוד זעיר, בעיצובה של רובי סטאר. תזכורת קטנה לעצמי מאין באתי ולאן אני שייכת.

08 כך נראה עבורי סופו של יום: המרפסת הקטנה, רגליים על המעקה וכוס שוט קטנה של Bitter Orange Eau de Vie. משקה ארומטי המופק מחושחש – התפוז הקודם של המזרח התיכון – עם ניחוח הדרים עמוק ומורכב שנעים ללגום לאט, ממש כמו ברנדי משובח. לפעמים כל מה שצריך זה ערב שקט, גראפה של ג׳וב וקצת שמיים.

>>>
לכל מדורי add to cart

>>>
דורין היא גם הדיג׳יי שלנו: ״בעצם זה די פשוט: יוני רכטר, עלי מוהר – שיר נבואי קוסמי עליז. ואמן שבקרוב נלך קצת יותר זקוף.״