"הסיכות חזרו״, זו הטענה הרווחת כרגע, אם כי כולנו יודעות שהן מעולם לא הלכו לשום מקום. הן היו פה לפנינו (עוד מתקופת הברונזה, האינטרנט מוסר לי) והן יהיו פה הרבה אחרי שנגמור את הדיון האם הסיכות צריכות להישאר בקופסת התכשיטים של המלכה אילזבט המנוחה, או שכדאי לכולנו לחפש סיכה או שתיים שתלווה את הז׳קט שלנו בחורף הקרוב.

בתמונות: טורי ברץ׳, קרולינה הררה, אקססוריז – כולל סיכות – מהתצוגה של דיור, סיכה שנראית כמו נייר עטיפה מקומט אצל Loewe, נעמי ווטס, ג׳וליה רוברטס (אצלה הסיכות על העניבה).

לטובת הסיכות אציין שהן אקססוריז שגם מקסימליסטיות וגם מינימליסטיות יאהבו:
המקסימליסטיות יערמו, יפריזו, ישלבו בין סגנונות, יתפרעו עם שפע מיקומים אליהם אפשר לחבר סיכות.
המינימליסטיות יבחרו סיכה אחת, רצוי עם מינימום פרטים ויזואליים (כדאי שהסיכה תגיע עם סיפור ארוך שכולל תיבת תכשיטים של סבתא או שוק וינטג׳ פריזאי ביום גשום), יתלבטו שעה אם הז׳קט או הסוודר זקוקים לתוספת סיכתית, יחליטו שאולי כן ואז ישמחו שאפשר להתחרט ולהוריד אותה במהירות.

משמאל לימין ומלמטה למעלה:
מסימו דוטי
agmes
vintage chanel
קרולינה הררה
dior
אנתרופולוג׳י
loewe

>>>
עוד משהו: סיכות מתאימות במיוחד למה שנקרא ״עונת החגים״ (כלומר: חגי החורף, חנוכה וקריסמס) כי זו עונה שבה עולה הצורך בלתי מוסבר לקחת סוודר עבה ולגרום לו לנצנץ.

>>>
ביצוע שייקח יום רגיל ויגרום לו לנצנץ.

גילוי נאות: חלק מהפוסטים בבלוג כוללים קישורי שותפים