תכניות לסוף השבוע: לראות סרטים בכיכובה של דיאן קיטון.
בפוסט הזה: שלושה סרטים עם דיאן קיטון שאני אוהבת במיוחד. זה לא אומר שהם ״הכי טובים״ או שאתן פשוט חייבות לראות אותם או שהאחרים טובים פחות, זה רק אומר שאת אלה אני אוהבת במיוחד.

01 אנני הול, 1977

לא להאמין, אבל הסרט הזה, שגרם לי לאהוב את דיאן קיטון (ואת וודי אלן, אבל זה כבר לא משהו שאומרים) ואת ניו יורק, ואירגן לי את התחפושת היחידה שחזרתי עליה שוב ושוב בהזדמנויות בהן לא היתה ברירה אלא להתחפש, עוד מעט בן חמישים.
זה סרט שציטטתי ממנו בדיחות כל כך הרבה פעמים שאני כבר משוכנעת שהמצאתי אותן בעצמי (״לא נורא, אפשר ללכת מפה למדרכה״).
זה סרט על אהבה ועל האופן בו אנחנו זוכרים דברים. אולי, לא יודעת. נראה לי. ראיתי אותו כל כך הרבה פעמים במשך השנים, שאני כבר לא יודעת על מה הוא.

02 תעלומת רצח במנהטן, 1993

זה הסרט האחרון שדיאן קיטון ווודי אלן עשו יחד, והוא מוגדר כתעלומה/קומדיה שחורה. במרכזו זוג ניו יורקי בגיל העמידה שסובלים ממספיק זמן פנוי (הילד בדיוק עזב לקולג׳) כדי להתחיל לחשוד שהשכן החביב רצח את אשתו. הם מצליחים לגרור את חבריהם הטובים לטובת מעקבים ומצבים בסיכון גבוה ומורט עצבים. בנוסף לכל זה, מבין כל הסרטים של דיאן קיטון, שכולם מעוררי השראה מבחינה מלתחתית, זה במקום הראשון.

03 באהבה אין חוקים, 2003

הסרט של ננסי מאיירס שאחראי כמעט לבד לטרנד הסבתא-על-החוף: דיאן קיטון היא אריקה, מחזאית מבריקה שבבעלותה דירה יפיפיה במנהטן ובית עוד יותר יפה בהמפטונס. יש לה גם בת נפלאה, אחות מושלמת וגרוש שגם מנהל לה את העסקים. לתוך כל זה נכנסים ג׳ק ניקולסון, קיאנו ריבס והרבה גולפים לבנים ושטיחי פסים בכחול ולבן.
אגב, ככה הסרט מתואר ב-imdb: ״גבר מבוגר ונהנתן שנמצא על סף גיל הזהב ונמשך לנשים צעירות, מתאהב באישה מצליחה שקרובה יותר לגילו״, ודנמה לי שזו דרך יפה להסביר חלק גדול ממה שבעייתי בעולם.
עוד משהו: לא רק אני אוהבת את הסרט הזה, גם דיאן קיטון אמרה שזה הסרט שלה שהיא הכי אהבה.

>>>
מכל סטריפ מדברת על דיאן קיטון במשך שתיים וחצי דקות: