01 כשהאינסטגרם מתחיל לטרגט אותי על הסוודרים של babaa אני יודעת שהסתיו מתקרב
02 דרך יפה לעטוף את מתנות החג, שהיא מתנה בפני עצמה: פורושיקי. יצירת טקסטיל יפנית מסורתית רב־שימושית שיכולה להיות עטיפה, תיק או כל דבר אחר שהמוח היצירתי שלכן יחליט עליו. בארץ אפשר למצוא אותם באתר של אפרת בראשי, שגם חוקרת את האמנות הספציפית הזו
03 עדיין מתקשה להחליט אם אני בן אדם של מוקסינים
04 סיפור אישי עם יותר מדי מידע: בני הבכור שב מחו״ל ובשדה התעופה הצליחו להרוס (וב״להרוס״ אני מתכוונת ללפרק, לשבור, להשחית) גם את המזוודה וגם את הטרולי שהוא היה איתן. מיותר לציין שגם המזוודה וגם הטרולי היו יקרות לליבי וממותגים שנבחרו בקפידה. הארוע הזה הצליח להעביר אותי גמילה מהירה מהצורך להתאבסס ולהיקשר נפשית למזוודות ומיד הזמנתי סט שלם מסופר-פארם אונליין לקראת הנסיעה הקרובה שלנו.
05 חולצת אומץ (בצבע חדש)
06 תזכורת: עד שבת בחצות, 10% הנחה על דרמלוג׳יקה עם הקוד shelly10
07 ספר חדש שנכנס לרשימת הקניות שלי בניו יורק

>>>
המלצות קריאה לסוף הקיץ/החגים: מז׳אנר הספרים שלא דורשים מאמץ לקרוא אותם וגם לא מבזבזים יותר מדי מקום בזיכרון אחרי שקראתן אותם (ולראיה: אני לא מצליחה לזכור כרגע איזה מהם מתרחש בבתים של העשירים בברוקלין ואיזה בבתים של העשירים באפר איסט ואיזה בבתים של העשירים ברוד איילנד).

סערות הקיץ: במקור יש פה משחק יפה עם השם של הספר, שמתרחש במשך שבוע בסטורם, אי סחוף רוחות ברוד איילנד, באחוזה מתקופת העידן המוזהב שבבעלותה של משפחת המיליארדרים סטורם. כתבה אותו שרה מק׳לין שגיגול מהיר לימד אותי שהיא סופרת ותיקה ומוערכת בז׳אנר הרומנים ההיסטוריים שלא מדבר אלי כלל וכלל, אבל אין מה לומר, לכתוב היא יודעת (רק התחלתי והוא מספיק טוב כדי שאשקול לעשות הפסקה ולקחת אותו לטיסה).

אנשי קיץ רעים: ספר שמתרחש באפר איסט סייד ובפייר איילנד. יש בו אנשים יפים, בגדים יפים (מתוארים בהרחבה), תעלומת רצח, והרבה יותר מדי התעסקות בטניס, אם אתן שואלות אותי. זה ספרה הראשון של אמה רוזנבלום, שהיא עיתונאית, ואתן יודעות שאני אוהבת לקרוא ספרים שנכתבו על ידי עיתונאיות. אני לא מבינה למה זה לא ז׳אנר. קטגוריה בפני עצמה. מדף נפרד בחנויות ספרים. ספרים-שכתבו-עיתונאיות.

רחוב פיינאפל: ידעתן שיש בברוקלין הייטס מקבץ רחובות על שם פירות, שם נמצאות אחוזות הפאר של עשירי המקום? הספר הזה יכניס אתכן עמוק לחיים של אחת המשפחות האלה. כתבה אותו ג׳ני ג׳קסון שהיא מי שערכה את ״מחר ועוד מחר ועוד מחר״ (של גבריאל זווין), שזה ספר שאם עוד לא קראתן אותו, בבקשה תשכחו מההמלצות בפוסט הזה ותקראו אותו במקום.

>>>
מי שקראה בין השורות הבינה שהבלוג יוצאת לחופשה קצרה (לטובת הסובלות חרדת נטישה: פחות משבועיים, ויכול להיות שאצליח לעבוד משם בזמן הזה).
מטרת העל של הנסיעה: הופעה של pulp.