שש המלצות קריאה

המלצות הקריאה שהופיעו אצלי באינסטגרם בשבוע שעבר לכבוד מבצע הנחה בהפתעה של סטימצקי. הספרים שהמלצתי עליהם השתתפו במבצע ואמנם המבצע כבר לא רלוונטי, אבל ההמלצות עדיין בתוקף. הנה הן, לטובת ההיסטוריה ומנועי החיפוש:

01 הפשרה של לונג איילנד
אמנם נשאר עוד רבעון שלם לשנת 2025 אבל כבר אפשר להכריז שזה הספר הכי טוב שקראתי השנה. אני מרגישה בנוח לצאת בהצהרות כי קראתי אותו שלוש פעמים: פעם אחת הקשבתי לו באנגלית, בפעם השניה קראתי את התרגום ובפעם השלישית הקשבתי לו בעברית (אם כי יש להודות שהמקריא היה בעלי והוא לא תמיד חיכה שאתפנה להקשיב כך שיכול להיות שפספסתי כמה עמודים בסיבוב הזה).
בכל אופן, הספר הזה כבר זכה לפוסט משלו בבלוג.
אבל אל תקשיבו רק לי: ״הרומן השני של טאפי ברודסר־אקנר מתעלה על קודמו והופך את סיפורה של משפחה יהודית עשירה ליצירה גדולה על כסף ועל טראומה״. הדס ריבק, הארץ

02 תועות בזמן
אוסף סיפורים של מרגרט אטווד. יש פה כל מה שאפשר לצפות ממרגרט אטווד ואז עוד קצת. סיפורים על כל מה שחשוב, סיפורים על כלום, קפיצה בין ז׳אנרים (למשל: סיפורים מרגעים בחיים של זוג שמייצג את אטווד ובעלה המנוח – שהספר מוקדש לו – ואז סיפור מדע בדיוני, שאחריו קפיצה לעולם שמזכיר את העולם של סיפורה של שפחה ומשם היישר לראיון עם רוחו של ג׳ורג׳ אורוול). אם לנסות לקצר, המילה ׳וואו׳ תתאים פה.
השם של הספר במקור הוא יצירת אמנות בפני עצמה: Old babes in the wood.
אבל אל תקשיבו רק לי: ״גם כשהיא נוגעת בכאב ובסופיות, כתיבתה נשארת חכמה, אירונית ומלאת אנושיות״. מוטי פוגל, וויינט

03 איפה את בקיץ
ספר חכם, מצחיק ומותח של נטע חוטר. גם הוא זכה בעבר לפוסט משל עצמו בבלוג.
מה שאני אוהבת בנטע זה שהיא לא שומרת כוח לדרך חזרה (זה ריפרור לסרט ״מה קרה בגטקה״ אבל אני מרגישה שאין צורך להסביר) והתוצאה היא שהיא לא מתקמצנת על שום רעיון או הברקה, ואלה מפוזרים להם בנדיבות בכל עמוד.
אבל אל תקשיבו רק לי: ״בנקודת הזמן הנוכחית, כתיבה כמו של חוטר היא כמעט ממצא ארכיאולוגי שמזכיר מאיזה דברים נשים וגברים עירוניים בני 40 בערך, עם או בלי זוגיות, היו מוטרדים פעם. והלוואי שיחזרו להיראות כמו הדברים הכי חשובים בעולם״. שני ליטמן, הארץ

04 יש לך הכל
המתואר של דפנה לוסטיג, שנכון שהוא עליה ועל המשפחה שלה, אבל בזכות היכולת שלה לכתוב קול מאד ברור של ילדות ונערות, כשקראתי אותו חשבתי בעיקר על עצמי בכל הגילאים.
אבל אל תקשיבו רק לי: ״שמחה לוסטיג היה יהלומן, והממואר שדפנה לוסטיג כתבה על שניהם הוא, בסוג של צדק קוסמי, יהלום קטן ומלוטש. כך עושים את זה נכון. אין בספרה הראשון של לוסטיג, שהתפרסמה כעיתונאית תרבות, מילה אחת מיותרת, והוא מצליח לשייף עולם שלם של כאב, ערגה וחסד במיניאטורה אחת יפהפייה ומדויקת להפליא״. ירון פריד, מעריב

05 חתונה של אחרים
עוד ספר שכבר כיכב פה בבלוג, הפעם פחות בזכות העובדה שאהבתי אותו ויותר בגלל העובדה שהוא ספר מדובר ואהוב באופן כללי על אנשים שהם לא אני (כמו כן: הטיימס הכניסו אותו לרשימת קריאות החובה של 2024).
אבל אל תקשיבו לי: At times dark and difficult, other times funny and sweet, Espach’s story of a life-changing chance encounter is as rewarding as it is unexpected (לוסי פלדמן, Time)

06 תמורה נאותה
בין הספרים של מאיה ערד (שקראתי) יש ספרים שאני אוהבת וספרים שאני אוהבת יותר. ״תמורה נאותה״ הוא אחד מאלה שאני אוהבת יותר. יש בו שלוש נובלות, שכרגיל, מזכירות לנו כמו מגוחך להיות בני אנוש (״למה הגיבורים של מאיה ערד לא נחמדים״, הכריזה הכותרת בהארץ לפני עשר שנים). כבונוס, בספר הזה אנחנו מקבלות הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם התרגום והאמנות.
אבל אל תקשיבו רק לי: ״הנובלות מתמקדות בדמויות אאוטסיידריות, שעליהן מוטל תפקיד כפול בתרבות ובספרות העכשווית: מיוחסת להן פרספקטיבה חיצונית ואפילו חוש ביקורתי מול המרכז, והן גם נתפשות כזכאיות למחוות של קבלה או הכלה. ערד משתמשת בדמויות הללו באופן בלתי צפוי. היא שוללת מהן את התפקיד הביקורתי, ומתמקדת בתשוקתן הנכזבת להשתייך. היא עושה זאת כדי להאיר את הצביעות ואת הנטייה לניצול של החוגים שבהם הן חושקות״. עמרי הרצוג, הארץ

>>>
This Year’s Trendiest Vacation? A Reading Retreat
זו כותרת מהמגזין elle, אבל הרעיון חוזר על עצמו הקיץ בכתבות בכל גופי התקשורת. מה זה אומר? שאנחנו יכולות להכין לעצמנו תה קר, להשתיק את הטלפון, להתישב על הספה עם ספר ולקרוא לזה ריטריט.