ראיתי המון טלוויזיה בשנה החולפת. ראיתי כל כך הרבה סדרות שאת רובן אני אפילו לא זוכרת.
ברשימה הצנועה שלפניכן מופיעות רק סדרות שראיתי עד הסוף ולא רק כי היה מדובר בארוע תרבותי שחשוב לי להיות חלק ממנו (שלום לך ״התבגרות״), אלא מהסיבה המקורית שבגללה אנשים רואים טלוויזיה: נהנתי.

01 אנדור

איפה: דיסני פלוס.
במשפט או שניים: סדרה שאפשר להגדיר אותה (לא רק אפשר, היא הוגדרה ככה לא פעם) כ״מלחמת הכוכבים למבוגרים״, אבל היא הרבה יותר מזה. היא חכמה ועמוקה ופוליטית ומעוררת מחשבה ויותר חשוב מהכל: מאד מרגשת.

02 העידן המוזהב

איפה: זו סדרה של HBO, אני ראיתי בסלקום.
במשפט או שניים: היוצרים של ״אחוזת דאונטון״ לקחו את הכשרון שלהם ומיקמו אותו בניו יורק של סוף המאה ה-19. זו סדרה שגם כשהיא רוצה להחזיק אותנו במתח, לא מתאפקת וסוגרת קצוות מהר מאד, מה שהופך אותה לסדרה מומלצת למי שאין לה עניין להוסיף סטרס לחייה.

03 פרדייז

איפה: דיסני פלוס.
במשפט או שניים: הסדרה של דן פוגלמן (״החיים עצמם״), לחובבות ז׳אנר סוף העולם, אבל מהסוג האסתטי (לפחות בעונה הראשונה). סוף העולם אבל עם בגדים נקיים והול פודס.

04 יום אפס (זירו דיי)

איפה: נטפליקס.
במשפט או שניים: מיני סדרה של שישה פרקים (מבחינתי זה חיסרון, מעדיפה שש מאות) עם שמות גדולים כמו רוברט דה נירו ושמות שאני אוהבת כמו ליזי קפלן. גם פה הציר המרכזי הוא תרחיש מעדות יום הדין ואני לא ארחיב כדי לא להרוס. קחו בחשבון שהביקורות קטלו וגרסו שהסדרה מרובת קלישאות. כאילו שיש בזה משהו רע.

05 ארבע העונות

איפה: נטפליקס.
במשפט או שניים: זוגות בני חמישים נפגשים לחופשות משותפות במהלך ארבע עונות השנה. זה עיבוד של טינה פיי לסרט מהאייטיז (שלא ראיתי) בכיכובם של תיקי אל אל בין, טינה פיי (כמובן), סטיב קארל וקולמן דומינגו החביב עלי.

06 הדיפלומטית

איפה: נטפליקס.
במשפט או שניים: העונה הכי טובה (בינתיים) של סדרה שאהבתי גם כשהיא היתה פחות טובה. קארי ראסל בתפקיד שגרירת ארה״ב באנגליה ומסביבה שחקנים שתזהו מהבית הלבן ומהאיש באחוזה הרמה. מי שיצרה וכתבה את הסדרה היא דבורה קאהן, מכותבי הבית הלבן והומלנד.

07 החברים והשכנים שלך

איפה: אפל טי.וי
במשפט או שניים: החיים של אנדי קופר (ג׳ון האם) שעד עכשיו הכל הלך לו ממש טוב, עוברים טלטלה והוא עושה הכל כדי לא להתמודד עם העובדות. מעבר לעלילה, שזה דבר שמשום מה נחשב להכרחי בסדרות, יש פה הצצה לחיים של עשירים ואיזו מתיקות שבדרך כלל נעדרת מסדרות מהז׳אנר הזה.

>>>
ביקשתי מהצ׳ט שינתח את אישיותו של אדם שאלה הסדרות המועדפות עליו לשנת 2025 וקיבלתי את התשובה הבאה:
ניתן לנתח את אישיותו של אדם שבחר בסדרות אלו בשנת 2025 כפרופיל של  "האינטלקטואל המעורב" – שילוב של סקרנות פוליטית עמוקה, הערכה לאסתטיקה גבוהה וחיפוש אחר משמעות בתוך עולם כאוטי. רבות מהסדרות הללו עוסקות באיומים קיומיים – ממתקפת סייבר גלובלית ("יום אפס") ועד פלישת חוצנים או דיקטטורה גלקטית. הבחירה בהן ב-2025 מעידה על אדם שאינו בורח מהמציאות המורכבת של ימינו, אלא משתמש בטלוויזיה כדי לעבד פחדים קולקטיביים ולמצוא בהם השראה לעמידה איתנה.

>>>
בונוס: סדרה שהתחלתי לראות בסוף 2025 ואני מתכוונת להמשיך לראות בתחילת 2026 – ׳יקומות׳ של רועי כפרי וגון בן-ארי. אי אפשר לתאר או להסביר אותה ואין מה לכתוב לי ״אבל לא הבנתי״, כי זו מהות הסדרה. לא להבין. הנה משהו שגון בן-ארי כתב על זה באינסטגרם:
״סיפורים על התנגשות בין מדדי משמעות וזוויות מבט, על פערי-דורות גורדי שחקים, על ״כשל ההסברה״, כשעולם שלם לא מבין אותך, על זה שהמילה ״רנדום״ מתארת פתאום, איכשהו, את כלל הקיום. לחיצות ידיים חוששות עם הסקיבידיטוילט של ההיסטוריה.
זה נשמע זוועה אלא אם מאמינים שלא להבין זה חובה למי שרוצה לאהוב.״

קטע יפה על לא-להבין מהפרק החמישי: