2

6

1

4

5

3

תלתלים, ההשראה: שרה ג'סיקה פרקר | המכשפות מאיסטוויק | ג'וליה רוברטס בתקופה מיסטיק פיצה ותיק שקנאי

>>>
בחזרה לתלתלים, פורסם במקור בטור שלי, "מיומנה של כתבת אופנה", בלאשה:

בודהה אמר שההשתוקקות היא מקור כל הסבל. אני לא יודעת לגבי כל הסבל, אבל יהיה נכון להגיד שההשתוקקות שלי לשיער חלק לא הוסיפה נחמה לחיי. אני מאלה שהתחילו את החיים עם שיער חלק, איבדו אותו בגיל ההתבגרות לטובת שיער גלי והפנימו שהמושג "יום שיער רע" נועד לתאר את חייהן הבוגרים באופן כללי.
יום שיער טוב הוא משהו שקורה לאחרות. לאחרות עם שיער חלק, כלומר.
מה עושה אשה עם שיער חלק שמוצאת את עצמה בגוף של מתולתלת? מנסה הכל. ובהכל אני מתכוונת להכל. במקרה שלי, כלום לא עבד: פן לוקח שעות, עולה המון ולא מתיישב עם חיבתי לשחיה. מחליק קרמי זה לבחורות שיש להן ארבעים וחמש דקות פנויות בבוקר ושרירי ידיים של מרימת משקולות, החלקה זה למי שמסוגלת להסתכל במראה ולספר לעצמה שזה נראה טבעי. בקיצור: נותר רק לאסוף את השיער ולהתעלם מהבעיה.
בדיוק כשחשבתי שנפטרתי מההשתוקקות ושיחררתי את הסבל, הוזמנתי למסיבת עיתונאים בה הציגו את דפני, המברשת החשמלית שבמחי סירוק קל הופכת את השיער הסרבן ביותר לחלק. ההתנסות במקום הוכיחה שהמברשת באמת עובדת ומספקת את התוצאה שאפשר להשיג עם מחלק קרמי, רק בחמישית מהזמן. פחות מעשר דקות ויש לך שיער חלק וייצוגי. כזה שאפשר לקריין איתו חדשות.
כשכבר הייתי עם דמעות בעיניים מרוב התרגשות, סיפרו שם שהמלאי שיוצר נחטף מיד ועתה יש לחכות למברשת לפחות חודש.
חזרתי הביתה עם שיער חלק זמנית ובידיים ריקות.
בבוקר שאחרי הבנתי שאין ברירה. זה הזמן לשחרר באמת. לשחרר ולהתחיל לאהוב את השיער המתולתל שלי. קיבלתי על עצמי את האתגר בלב שלם. התחלתי לצאת מהבית בשיער גלי ונפוח. הפסקתי להסתרק. אפילו מצאתי קרם מתאים לתלתלים.
נחשו מה קרה בדיוק אז, כששיחררתי את ההשתוקקות?
נכון מאד. הדפני חזרה למלאי.

>>>
תחשבי שהשיער המתולתל שלך שר לך את השיר הזה.

ממחר אולי מחר אני אשתדל
ממחר מבטיח לך ביחד נראה
רק עכשיו תתני לזרום עם הרגע הזה
ממחר תראי תראי אני אשתנה

כשנכנסת לי לחיים מה רצית אם לא אותי
לא אניח את הזיכרון בצד הדרך
הרגלים שאספתי לא תוכלי לקחת לי
לא אניח את הזיכרון בצד הדרך