״איפה את בקיץ״ הוא הספר השלישי של נטע חוטר. ״דוקר וזוהר״ כתוב על הגב שלו, וזה תיאור מדויק. אם נתפשר על שורת תיאור ארוכה יותר, אפשר יהיה לומר שזה ספר תובנות חיים המתחזה למותחן.
מכיון שאי אפשר להגיד עלי שעלילות מעניינות אותי, כי עם כל הכבוד לגופות וגירושים וחנויות ספרים יד שניה והקסם האפל של רמת גן, אני קוראת ספרים בשביל המשפטים שאפשר להוציא מהקשרם, ובספר הזה יש כאלה כמעט בכל עמוד (בחלק מהעמודים יותר ממשפט אחד כזה).

הוצאו מהקשרם (בסדר אקראי):

01
״אני חושבת שיש לי עניין עם דחייה.״
״לכולם יש עניין עם דחייה.״
״באמת?״
״ברור, מה יותר גרוע מאנשים שלא רוצים אותנו?״
״כן, טוב, לא נורא, אני אגדל מזה כאדם.״
״אני לא חושבת, את תקטני מזה כאדם. מישהו בא ואומר לך שהוא לא אוהב אותך ולא יאהב אותך? אי אפשר לשאת את זה.״
״אוקיי, אני לא מרגישה שאנחנו מתקדמות כאן לעבר פתרון.״
״לא הכל אפשר לפתור.״

02
״אולי לזה מתכוונים בדחפים אימהיים. זה בכלל לא להתפעל מתינוק, זה להגן על גור.״

03
״מה בני אדם בכלל צריכים בחיים?״
״אהבה ולהיות במים. ומי שלא מבין את זה פשוט צעיר מדי.״

04
״אהבה לוקחים. מרימים את הדבר הזה מהרצפה, לא משנה כמה הוא עלוב או לא הגיוני, ומכניסים לכיס. את לא מוצאת אהבה ומתנהגת כאילו זה איזה דבר קטן שתאספי מתישהו, בהזדמנות, בסוף עונה או כשתהיי בסביבה. זאת לא חבילה מהדואר שאת לא זוכרת מה יש בה. זה לא יומיומי. זאת ציפור שמחכים לה עם משקפות כל הסתיו או מפלצת באגם בסקוטלנד, זה משהו שכולם מחפשים. זה האורות הירוקים האלה באלסקה. אנשים חוצים יבשות, אתן מבינות אותי? אהבה זה מיוחד. אם יש אהבה, לוקחים.״

05
״תמיד לחשוב מה מישהי מוזרה, חכמה ואמיצה היתה עושה.״

06
״היופי בחיים, זה שבניגוד לספרים שלך, אין בהם לקח ואף אחד לא לומד כלום.״

07
״תישעני אחורה, בסוף הגלים יביאו אותך אל החוף.״


>>>
״אני לא אי.״
תובנה חשובה שמסתתרת בעמוד התודות.

>>>