ארכיון תגית: tlv

עשו לי את השבוע

11 aug

01 נירית ואמיר, חברים שלי, מתראיינים לקינפולק ומספרים איך זה לעבוד ביחד מהבית (עשו לי את השנה)
02 you don't need social approval
03 ורוד מנומש
04 כחול שמים
05 בסוף השבוע הבא, ה-dress code (אני לא אוכל להגיע כי אהיה עסוקה בהתמודדות עם הג'ט לג בסן פרנסיסקו, אבל KAV יהיו שם)
06 משהו לקנות באמריקה
07 לתכנן חודש קדימה

>>>
It's an odd thing, but anyone who disappears
.is said to be seen in San Francisco
It must be a delightful city and possess
all the attractions of the next world
(זה היה אוסקר ווילד)

זה מסובך

1

7

3

5

9

4

6

8

2

זה לא מסובך, זו אהבה | כל התמונות והפריטים מהאתר והאינסטגרם של holyland civilians

>>>
זה מסובך (התפרסם בשבוע שעבר בטור שלי בלאשה):

אנחנו יצורים הרבה פחות מסובכים ממה שנדמה לנו. את כל מערכות היחסים שהיו לנו בחיים, אנחנו משחזרות בארון.

אהבה ממבט ראשון. נדיר, אבל קורה. יש כאלה שזה קורה להן יותר בחו"ל.

מערכת יחסים/אהבת אמת. אין מה לעשות, מערכת יחסים טובה זו עבודה. עם הרבה כביסה ביד, וקיפול בשיטת מארי קונדו ושליחה לניקוי יבש, וגיהוץ והחלפת קולבים.

היי מיינטננס. את לא אחת שמתלוננת על הרבה עבודה, אבל במקרה של שמלת המשי הזו מדובר בהרבה יותר מדי עבודה.

אלה שטובים על הנייר. נו, את בדיוק הטיפוס של שמלה מהסוג הזה, זה חייב לעבוד. זה לא הגיוני שזה לא עובד. וקצר מדי. ומגרד.

זה שקנית עם חברה. הבגד הזה, כשחושבים על זה, הוא בכלל בחירה של החברה שלך. מה לך ולו. שהיא תלבש אותו, אם יש לה אומץ.

זו שהתאימה פעם. זו היתה החולצה האהובה עלייך. יש לכן כל כך הרבה זכרונות משותפים, אבל איכשהו, לא, זה כבר לא זה.

זה שאספת על הדרך. היית בירושלים בערב, והיה לך קר. קנית סווטשירט כזה של תיירים. הוא לא מתאים לשום דבר בחיים הרגילים שלך, הוא סתם תופס מקום בארון.

היצוגי. הבגד שקנית לארוע אחד ספציפי ומאז טרם הגיעה עוד הזדמנות לראות אם זה עובד ביניכם (יכול בקלות לעבור למצב "זה שהתאים פעם" או "אהבת אמת")

זה שהתפספס. הז'קט ההוא, שלא היית לגמרי סגורה עליו, ובסוף החלטת להפרד ממנו. היית בטוחה שהחיים ארוכים ושתוכלי למצוא ז'קט טוב יותר, אבל היית תמימה. היום את מבינה שזו היתה טעות, שז'קטים ברמת גימור כזו לא מוצאים כל יום (נסי בחנויות יד שניה).

>>>
אם אני צריכה לתאר בשמונה מילים מה זו אהבה:
הקול של סיימון לה בון כשהוא היה צעיר

קיץ יקר, זה לא אני זה אתה

6

1

2

4

5

8

3

פאסון קיצי, אולי זה אפשרי | twotone summer 2017 | צילום: רתם לבל

>>>
קיץ יקר, זה לא אני זה אתה
(התפרסם במקור בטור שלי, מיומנה של כתבת אופנה, בלאשה):

זוכרות את קסנדרה? הדמות המיתולוגית שנענשה בראיית העתיד ובכך שאף אחד לא יאמין לנבואות שלה? ברוכים הבאים לחיים שלי. כל שנה במאי-יוני אני מזהה לאן כל זה הולך, אבל כקסנדרה בשעתה, סובלת מבדידות מזהרת ומאפס הקשבה מצד הסובבים אותי.
להבדיל מקסנדרה, לא קוללתי על ידי האלים ולכן אני יכולה לבחור לשתוק.
כך למשל פגשתי בנסיעת עיתונאים בדרום צרפת קולגה מגרמניה. התרשמתי מאד מגובהה, מיציבתה, מעור הפורצלן ומהבחירות האופנתיות שהיו אלגנטיות גם בערב (ז'קטים דקיקים וארוכים) וגם ביום (מכנסי פסים נפלאים של ג'וזף וחולצת משי כחולה בוהקת).
"מה לעשות, ככה זה", אמרתי לעצמי, "האירופאיות האלה, האמהות שלהן מלמדות אותן להתלבש עוד לפני שהן לומדות ללכת". אבל אז היא סיפרה שאחרי צרפת היא ממשיכה לביקור בישראל. מיותר לציין שהעתיד נפרש בפניי באופן ברור למדי באותו רגע. ידעתי לאן זה הולך, אבל שתקתי. שתקתי והתחלתי לעקוב אחריה באינסטגרם.
ואכן, הפיד לא משקר: כל הפאסון והפורצלן וחולצות המשי נמסו במפגש החזיתי עם ציר המרק שאנשי מישור החוף מכנים אקלים. מזוודת הפלאים של העיתונאית הגרמניה לא סייעה לה ב-80% אחוזי הלחות של תל אביב. כאחרונת המקומיות היא האדימה, צופתה בשכבת לחות דביקה וסיגלה לעצמה מבט עמוק, אפל ומיואש מהחיים.

>>>
בשביל חברתי שאינה קוראת עברית זה כבר מאוחר מדי (היא כבר חזרה למולדתה ולאלגנטיות שהיא סבורה בטעות שהיא זכותה הטבעית ולא תלויית גיאוגרפיה), אבל הנה, זה מה שהולך לקרות. תתעלמו אם אתן רוצות, זה יקרה בכל מקרה:
הקיץ האמיתי בדרך. הדרך היחידה לעבור אותו בשלום – ממש כמו עם גל גדול – היא להתמסר ולחכות שהוא יעבור. בשום פנים, אני חוזרת, בשום פנים לא לנסות להאבק, זה רק יגרום לכן להזיע יותר.

>>>
ובכל זאת יש לי גם מסקנה אופטימית:  יציבה. שום מזג אוויר תוקפני לא יכול לפגוע לכן ביציבה. הנה משהו ששווה להשקיע בו.
>>>
הכי קיצי שאני מכירה

בגדים ומילים, ולהפך

4

2

9

1

5

8

6

3

10

7

הבגדים: קולקציית אקו של אביבה זילברמן (צילום: מירב בן לולו)
המילים: לוהקו בפינטרסט

>>>
קולקציית אקו עוצבה בהשראת הנימפה המיתולוגית אקו, שסיפור האהבה שלה ושל נרקיס מזכיר רומן תל אביבי עכשווי בין בחורה שמסוגלת רק לחזור על דברים שכבר נאמרו, לבין בחור שמאוהב בבבואה של עצמו.
(אביבה אומרת שהיא עיצבה את הבגדים בתקווה שנצליח לשמוע את עצמנו טוב יותר ולקחת את המקום שלנו בעולם).

>>>
לא תקופה של מילים בוערות
לא תקופה של מילים יקרות
הכל בזול
אבל
יש אוצר חבוי
למי שלא שותה את השיקוי
למי שלא רודף אחרי הסיכוי

(מתוך אוצר / יהלי סובול)

>>>
פזמון:
The sun slips down bedding heavy behind
The front of your dress all shadowy lined
And the droning engine throbs in time
With your beating heart