ארכיון תגית: summer 2014

sleep away

6

5

4

1

3

2

7

penny sage sleep away ss 2014 | Photography Harriet Were | Model Marie from Clyne | Creative direction & styling Harriet Were & Felix Henning-Tapley

>>>
sleep away, ככה קוראים לקולקציה הזו.
sleep away. זו נשמעת כגם מו עצה טובה לחיים, כי למרות מה שנהוג לחשוב, הזמן לא עובר מהר כשנהנים, הזמן עובר מהר כשישנים.

>>>
When action grows unprofitable, gather information; when information grows unprofitable, sleep
(צד שמאל של החושך / אורסולה ק. לה-גווין)

>>>
Who knows what tomorrow brings
In a world, few hearts survive
All I know is the way I feel
When it's real, I keep it alive

ארון מינימליסטי

2

1

3

7

5

6

8

mayflower supply summer 2014

Photographer: Elizabeth Weinberg
Stylist: Liz Hull
Model: Emily Twombly

ליז ממיפלאואר סאפליי שלחה לי את התמונות האלה (שצולמו בפאלם ספרינגס ביום לוהט במיוחד), היא אמרה שהיא יודעת שעכשיו כולם מתחילים להראות קולקציות חורף, אבל מבחינתה הקיץ יימשך עד אוקטובר. גם מבחינתי.

>>>
בכל מקרה עד אוקטובר אני תקועה עם אותה מלתחה. אפשר לקרוא לזה ארון מינימליסטי.

זה מה שכתבתי על זה בטור וידויים מתא המדידה בזמנים מודרניים:

פתאום כולם מדברים על הארון המינימליסטי. יותר נכון: כולם מדברים על אתגר הארון המינימליסטי. מהו אתגר הארון המינימליסטי? ובכן, זה בדיוק כמו שזה נשמע: האתגר הוא לעבור ממצב של ארון מלא בגדים ותחושת תמידית של אין לי מה ללבוש, לארון כמעט ריק וניהול התלבשות פשוט כמעט כמו לבישת מדים. הצרפתים, אגב, חיים ככה מאז ומעולם: קונים מעט ואיכותי ושומרים על ארון מאוורר. כבר תקופה שאני מפלרטטת עם רעיון הארון המינימליסטי, פלירטוט שנגדע באיבו בכל פעם שאני נכנסת לקניון לקנות קפה ועוברת בדרך ליד חלון ראווה. נסיעה משפחתית ארוכה לחו"ל היתה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לקפוץ סוף סוף אל הארון המינימליסטי: נותר רק לארוז מעט ולהתפעל מחדר הארונות (!) המאוורר שלי, מהמרחק מרחיב הלב בין קולב לקולב. האתגר האמיתי יהיה לשמר את הארון המינימליסטי גם בארץ. הפעם נראה לי שאעמוד בזה. רוצה לאמץ ארון מינימליסטי ולא יודעת איך להתחיל? בערך ככה:
השלב הראשון יוקדש לשכנוע פנימי. להבנה למה זה כדאי. למשל: חיסכון בכסף. למשל: חיסכון בזמן. למשל: פחות סטרס הנובע מטיפול סיזיפי בחפצים מיותרים.
השלב השני יכלול זיהוי של הסגנון האישי החביב עלייך. מי שמנהלת ארון מינימליסטי לא תוכל לקום בבוקר ולהחליט כל יום על אישיות חדשה. היא לא תוכל להיות גם נשית וקוקטית, גם טומבוי וגם בוהמיינית. היא תצטרך לבחור את הסגנון הדומיננטי שלה ומקסימום לתבל אותו בנגיעות מסגנונות אחרים.
השלב השלישי הוא המהנה מכל: העריכה. מה נשאר ומה מאוחסן (אין צורך להיפטר בשלב הזה מכל הבגדים. מספיק להרחיק אותם קצת. אגב, אם תרגישי אחרי חודש שהבחירות שעשית לא היו מדויקות, תוכלי לעבור שוב על כל הבגדים ולבחור מחדש. זה יהיה כמו לעשות קניות בתוך הארון של עצמך).
זהו, נותר רק לנוח על זרי הדפנה, ואולי לפתוח בלוג שיתאר באריכות ובצדקנות איך הצלחת איפה ששאר קורבנות תרבות הצריכה נכשלו.

>>>
איך הולך עם אתגר הארון המינימליסטי, תשאלו?
ובכן, אומר זאת כך: אני לא מתגעגעת להרבה דברים בארץ, אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי.

>>>
No more raining on this lonely town
Summer comes around when you really want it
Immortalized, young forever now
C'mon and spend the summer with me

 

אסקפיזם!

erin-wasson-in-malta-for-madewell-catalog-5

erin-wasson-in-malta-for-madewell-catalog-6

erin-wasson-in-malta-for-madewell-catalog-15

erin-wasson-in-malta-for-madewell-catalog-12

erin-wasson-in-malta-for-madewell-catalog-2

ארין ווסון מבלה במלטה בלוקבוק של madewell

>>>
צרותיהם קורעות הלב של המבלים בחו"ל בעיתות מלחמה (סליחה, מבצע).
התפרסם במדור עושה קיץ בקליפורניה בזמנים מודרניים:

"בטח נורא קשה להיות בחו"ל עכשיו", כותבות לי חברותיי למייל. ובכן, מה אני אגיד לכם, אני מתרשמת שיותר קשה בארץ. כן, קשה לדאוג מרחוק, קשה להרגיש מנותקת מהסולידריות שמרחוק נראה שמתרקמת לה מסביב למדורת השבט, קשה לקבל את החדשות אחרי שעות ארוכות, קשה לרפרש את הפייסבוק כל חמש דקות תוך ידיעה שהוא לא יתעדכן, כי בצד השני של הכדור יש מי שמנסה לישון כרגע, בין אזעקה ללחימה. קשה כמו לשבת בבית קפה תחת בריזה קליפורנית נעימה ולהגיד אוי, אוי, אוי. קשה מהסוג הזה.
למעשה, נראה שהקושי המרכזי של מי שהתמזל מזלו להעביר את המלחמה הנוכחית בטיים זון אחר הוא להפגין איפוק מול פיתויי האינסטגרם: מצד אחד, הגענו עד לפה וכל כך יפה פה, מצד שני, למי יש כוח אלינו עכשיו, מחייכים שזופים מול גשר הזהב, או עטופים בצעיף מעניין מול האייפל? גם ככה לאף אחד אין באמת סבלנות לפרגן לנופשים, אז עכשיו? אכן, הדבר הנכון לעשות יהיה לשמור את התמונות בסמארטפון ולחלוק אותן רק עם קרובים מדרגה ראשונה בווטסאפ. העניין הוא שרובנו מתקשים לעשות את הדבר הנכון, וכך נאלצים העוקבים אחרינו באינסטגרם להתמודד עם שפע של תמונות נוף או נעליים חדשות, המוגשים להם לצד טקסט מודע לעצמו. נמצאים בעצמכם בחו"ל ולא יודעים מה לעשות? הנה כמה כלים וכללים:
1. רוצים להעלות תמונת נוף? צרפו אליה טקסט מלנכולי של געגועים. דוגמא: גופי במערב וליבי במזרח. סמיילי עצוב. אם צילמתם פרחים או חיות, נסו להעביר מסר של קידום השלום. זיכרו: מה שיכול לעבוד עם יונה, לא יכול לעבוד עם סנאי בסנטרל פארק.
2. היזהרו מציטוטים. לימדו ממקרה בר רפאלי (שציטטה את לינקולן, רק כדי שהטוקבקיסטים יגלו שהיא ציטטה בעצם תסריט שכלל את דמותו של לינקולן בסטאר טרק).
3. צלמו את הנעליים שקניתם במילאנו. כיתבו: רציתי עקבים, אבל עוד יומיים הם ממילא ירוצו איתי לממ"ד.
4. השוויצו בחדר המלון, אבל מהרו לסייג: אל תקנאו בי, עוד יומיים אני שוב בארץ בביתי הלא משופץ שאפילו ממ"ד אין בו.
5. סלפי עובד תמיד. אף אחד לא צריך לדעת איפה אתם בדיוק (אבל אז מה עשינו פה?).
6. מותר להעלות כל תמונה, בתנאי שתצרפו אליה את המילה "אסקפיזם" עם סימן קריאה. זה יהיה ממש כאילו אתם עושים מצווה בעצם זה שאתם נהנים.

>>>

אהבה ללא תנאי

WOMAN_09_1920

WOMAN_01_1920

WOMAN_07_1920

WOMAN_03_1920

WOMAN_08_1920

ZARA SS 2014

>>>
אחת ממערכות היחסים שאני הכי גאה בה היא מערכת היחסים שיש לי עם זארה.
ככה, גבירותיי,  נראית אהבה ללא תנאי.

>>>
"תקשיב, אתה מכיר את הימים האלה שבהם יש לך את את האדומים הנבזיים האלה?"
"הם דומים לכחולים?"
"לא", אמרה לאיטה. "הכחולים זה בגלל שאתה משמין, או בגלל שיורד גשם יותר מדי זמן. אתה עצוב, זה הכל. אבל האדומים הנבזיים הם ממש נוראיים. אתה פוחד ואתה מזיע כמו בגיהנום, אבל אתה לא יודע ממה אתה מפחד.
אתה רק יודע שמשהו נורא עומד לקרות, אבל אתה לא יודע מה. היתה לך פעם הרגשה כזו? מהנסיון שלי, מה שעוזר הכי הרבה זה פשוט להכנס למונית ולנסוע לטיפני'ס. זה מרגיע אותי מיד, השקט שיש שם. והמראה הגאה של המקום. שום דבר רע לא יכול לקרות לך כשאתה שם".

(ארוחת בוקר בטיפני'ס, טרומן קפוטה).

עכשיו, במקום הולי גולייטילי, את. במקום מונית, המכונית שלך, ובמקום טיפני'ס, זארה.

>>>
I walked across an empty land
I knew the pathway like the back of my hand
I felt the earth beneath my feet
Sat by the river and it made me complete
(somewhere only we know)

>>>
בקרוב אצלי

zara wish list

הנעליים | הסווטשירט | החולצה

>>>