ארכיון תגית: need supply

שבעה תיקים

bags copy

שישה תיקים שאני רוצה:
01 baggu backpack
02 lili crossbody
03 need supply
04 need supply
05 baggu circle
06 complet

>>>
ותיק אחד שלא:
ככמעט כל התיקים שאני רוצה קטנים. הם קטנים, אבל לא זעירים. כן, יש תופעה כזו, תיקים זעירים.
(היישר מהטור שלי בלאשה).

val
תיקים זעירים בתצוגת החורף של ולנטינו

תחשבי בקטן
על התואר "הפריט הכי פחות נחוץ" מתחרים אביזרי אופנה רבים (אחרי הכל, אם אתה אביזר אופנה, אתה מראש מתחיל את חייך ברמת נחיצות נמוכה יחסית) אבל זוכה יש רק אחד: התיק הזעיר. תיק המיני, כפי שהוא מכונה בניכר. העונה הגיע תיק המיני לשיאים חדשים של גודל, כלומר, של קוטן. נאמר זאת כך: אם את קורבן אופנה מהזן האדוק, סביר להניח שכבר יצא לך לענוד עגילים גדולים יותר מהתיקים החדשים שהחורף מאיים להביא איתו.
תיק המיני הוא כה קטן שאפילו האייפון שלך יתקשה להתמקם בתוכו בנוחות. מה נשאר? לקחת את התיק רק כדי שיהיה איפה לאפסן את המפתחות? תשימי אותם בכיס ותסגרי עניין.

לפני שאת בוחרת בתיק זעיר, קחי בחשבון את היתרונות והחסרונות:

יתרונות:

> אף אחד לא יוכל לבקש ממך לשמור לו דברים בתיק ("מצטערת מאמי, שים את המפתחות בכיס, אני עם תיק המיני שלי, אין בו מקום אפילו למסטיק").
> הגב שלך לא יבחין שהוא נאלץ לשאת תיק. לבשת כבר חזיות כבדות יותר.
> הוא מאלץ אותך לקבל החלטות קשות (השפתון או המפתחות? שטר של מאה שקל או כרטיס ביקור?).
> הוא מצטלם נהדר לאינסטגרם.

חסרונות:

> הוא כל כך קטן שקל לאבד אותו. איפה שמתי את התיק שלי? אה, הוא נפל לתוך כוס הקפה.
> את רוב התיקים הזעירים מתבקש להחזיק ביד (למרות שיש להם רצועה), מה שהופך את היד שלך לעסוקה מאה אחוז באחיזת התיק ולא פנויה לשום דבר מעשי.
> הוא טרנדי מדי, לא פרקטי וכל כך קטן שמי שימצמץ כלל לא יראה אותו.

>>>
We were beautiful before we got wise
We were beautiful with sky and blanket laying low

עשו לי את השבוע

7 oct

01 הנערה עם הצעיף הירוק
02 אפשר לקרוא לתספורת הזו: שתיתי יותר מדי, ואז ראיתי מספריים
03 עציץ עם רגליים
04 ה-25 בנובמבר מתקרב
05 we are all in the gutter, but some of us are looking at the stars
06 אחרי שראיתי את כל העונות של הויקינגים בגלל הנוף, אני רואה את קליפורניקיישן בשביל הארכיטקטורה
07 bluish grey linen
08 ואם כבר נכנסתי לחנות הזו, אז גם את הסינר

>>>
I like it here. It’s nice. The sun is chirping. The birds are shining. The water’s wet. Life is good, sweetheart. Life is good
(hank moody, californication)

>>>
I know it's time to get it right
My mind has been heavy for a while
I'll hit the road I'll take a dive
And let my hair grow wild

עשו לי את השבוע

17 march

01 פסים, קשרים וכפתורים
02  כשהקיץ יבוא, אני מקווה שהוא ייראה ככה
03 גם לז'קט ג'ינס מותר לפעמים לאבד שליטה
04 sorry I ate the plums
05 מצעי פשתן
06 ירח מלא
07 everything
08 הפדיקור הראשון של האביב

>>>
בסוף השבוע שעבר הייתי במילאנו. לקחתי איתי את "הוקוס פוקוס" של קורט וונגוט. זה ספר מעולה, אבל הוא לא מתאים לטיסות. הוא לא מתאים לטיסות כי אחרי כל משפט שני את רוצה לעצור ולחשוב קצת, וטיסה של איזי ג'ט היא לא מקום אידאלי לחשוב בו.
למשל:

"אגב אתאיזים: פעם, זוכר אני, הלכנו, ג'אק פאטון ואני, לשמוע דרשה מפי קצין-הדת הבכיר ביותר של צבא היבשה.
זה היה גנרל.
הדרשה התבססה על מה שהיתה לדבריו עובדה ידועה, והיא, שאין אתאיסטים בשוחות.
אחר כך שאלתי את ג'אק לדעתו על הדרשה, והוא אמר: "הנה לך קצין-דת שלא היה מעולם בחזית."

(התרגום של מרדכי ברקאי)

>>>
משהו שלמדתי השבוע: בפורים לא אומרים חג שמח. שתדעו

>>>

למה אני שונאת את סוף העונה

4

3

1

2

5

נשימות עמוקות, סוף העונה עוד מעט מאחורינו. בתמונות, העתיד הקרוב: needsupply pre fall 2015

>>>
למה אני שונאת את סוף העונה*, מיומנה של כתבת אופנה, הטור שלי בלאשה (התפרסם לפני שבועיים בערך):

(למה אני שונאת את סוף העונה* = אני שונאת אותה רק ברשתות. אצל המעצבים ובאתרים השווים אני דווקא מחבבת אותה מאד)

לא קל להודות, אבל העונה שאני הכי פחות אוהבת היא סוף העונה. אני לא אוהבת אותה, ופעמיים בשנה היא תופסת אותי מופתעת, הולכת לתומי, חשה חמימות בטוחה שאדם חש רק כשהוא בביתו שלו (במקרה שלי: הקניון), פוסעת כהרגלי לזארה (להלן: ספינת האם) וכבר בכניסה מרגישה מעין בעיטה בבטן: שוב סוף עונה. שוב הבגדים האהובים עלי נאספים ביד גסה, מופרדים מבני משפחותיהם וממויינים ונתלים באדישות לפי סוג: חולצות עם חולצות, מכנסיים עם מכנסיים, ז'קטים עם ז'קטים. אני מקלידה את המילים האלה ודמעות מציפות את עיניי. ברשתות כמו זארה או מנגו  המצב עוד טוב. שם אולי ממיינים את הסחורה, אבל לפחות משאירים אותה בתוך החנות. רשתות אחרות – שלא נזכיר את שמן – מציבות שולחן ארוך בשטח הציבורי ועליו מקיאות הררי טקסטיל. חולצות שאתמול הייתי מוכנה לקנות ב-100 שקל, נראות לי עתה לא ראויות ללבישה, למרות תג המחיר המפתה שנחתך בחמישים אחוז.

כן, אומרים שהכרה בבעיה היא חצי הדרך לפתרון ואפילו  אני מבינה שלמרות חוסר החיבה לחגיגת המחירים הנמוכים, תהיה זו טעות תקציבית לא לנצל את סוף העונה.
כיון שהשהות בקניון בזמן הסיילים מקצרת לי את החיים, אני מאפשרת לעצמי גיחות קצרות, יעילות ומכוונות מטרה תוך היצמדות לרשימה שהוכנה מבעוד מועד.

מה לקנות בסוף העונה, הרשימה:

list

> משהו מקש (כובע או תיק)
> שמלת אוברסייז (העונה היו המון כאלה, זה הזמן להצטייד)
> ג'ינס לבן
> חולצה בסגנון בוהמייני
> סנדלי עור חומים
> קימונו

(התמונות להמחשה בלבד. הפרטים בעמוד שלי בפוליבור)

>>>
למה האחרונים תמיד בסוף?
(דמות סמכותית כלשהי, מתישהו בחיים שלך)

>>>
אין מה לדאוג, עונת הסוף עונה היא העונה הכי קצרה ויחד נצליח לעבור אותה בשלום

We always had time on our side
But now it's fading fast
Every second, every moment
We've gotta, we've gotta make it last