ארכיון תגית: סרטים

לקרוא ולראות

שתי המלצות לחג (ובכלל)

>>>
11

1

6

7

2

3

8

לראות: חרדת טיסות, המושג הזה לא זר לי, אם כי בעוד שאר האנושות חוששת מהתרסקות, אני מתמקדת באימה מפני טיסה נטולת מסכים אישיים. לאחרונה הצלחתי להיפטר מהחרדה הזו.
גם אתן יכולות: כל מה שתצטרכו להצטייד באפליקציה של נטפליקס ולהשקיע כמה דקות בחסות נוחות הוויי.פיי של ביתכן להורדת סרטים וסדרות לטלפון לפני הטיסה.
את הסרט הזה, למשל, ראיתי בטיסה למילאנו (ותוך כדי נזכרתי שכבר ראיתי אותו בעבר. בכל זאת, עברו שמונה שנים. בחורה לא יכולה לזכור את כל הסרטים המתרחשים במערכת עיתון שהיא מתעקשת לראות).

>>>
10
לקרוא: אגב סרטים המתרחשים במערכת עיתון, חלק גדול מהספר הזה ( טוהר / ג'ונתן פראנזן, תרגום: ארז וולק) מתרחש במערכת עיתון, ובהתאם, יש בו המון תובנות עיתונאיות (לא רק).

חמישה ציטוטים לדוגמא:

01 "עוד שיעור מהספר של טום היה שצריך להיות חוק נגד יחסים שבינו לבינה לפני גיל שלושים".

02 "אני אף פעם לא דואגת למה שיקרה אתך. אתה אדם דומיננטי שנולד להתבלט, וכל אחד מרגיש בזה. אתה יכול לעשות כל מה שתרצה, ואיכשהו העולם ימצא דרך לאהוב אותך על כך".

03 "העובדה שהיה פן טקטי לווידוי שלי שלא גרעה במאום מהכנות שבו. אמנם מעולם לא דיברתי עם מקור מידע על הנישואים שלי, אבל פתיחות היתה שיטת הפעולה שלי, האופן שבו עודדתי מקורות להיפתח בפניי בתורם. אין פירוש הדבר שהייתי מניפולטיבי; פירושו שהתברכתי באישיות שנוצרה לעיתונאות".

04 "עיתונאי הוא אדם שמחקה את החיים. מחקה מומחיות, מחקה הבנה בדרכי העולם, מחקה אינטימיות; משתלט על נושא ומיד אחר כך שוכח אותו, מתיידד עם אנשים ומיד אחר כך נפטר מהם. ואף על פי כן, כמו הנאות חקייניות כה רבות, החקיינות העיתונאית ממכרת ביותר".

05 "ההסבר של טום לכך שבני האדם עוד לר קיבלו מסר מבינה חוצנית היה שכל ציביליזציה, בלי יוצא מן הכלל, מפוצצת את עצמה כמעט ברגע שהיא רוכשת את היכולת לשלוח מסר, ולעולם אינה שורדת יותר מכמה עשורים בגלקסיה שגילה מיליארדי שנים; הציביליזציות מבליחות ונעלמות כה מהר, שאפילו אם הגלקסיה מלאה כוכבי לכת דמויי כדור הארץ, הסיכויים שציביליזציה אחת תשרוד די זמן לקלוט מסר מהאחרת הם אפסיים כי קל כל כך לבקע את האטום".

>>>
לשמוע:

עשו לי את השבוע

9 september

01 ב-duende כבר סתיו
02 עתידות: שרוולי ז'קט מופשלים מעל שרוולי חולצה ארוכים מדי
03 make a wish: חנות פופ אפ שווה שנפתחת מחר
04 סקאלת צבעים מועדפת
05 האוברול הזה של מאיה נגרי: כשזה זה, זה זה
06 שאלת מיליון הדולר (או שאלת ה-129 שקל, במקרה הזה): האם את צריכה עוד סניקרס לבנים?

>>>
הסרט ירח בבית 12. גלולת יופי מרוכזת.

With the Moon in the 12th house, you often fall on one side of the emotional spectrum or the other. There is no middle ground with your emotions, which is why you feel misunderstood much of the time. You find yourself either overly sensitive or numb to what is happening

(הסבר לשאלה: מה זה אומר כשהירח שלך נמצא בבית 12)

רשימת ספרים וסרטים משפרי מצב רוח

4

1

8

7

9

5

תמונות אקראיות מתוך הרשימה: החוף והספריה ב-Something's Gotta Give / הבית של לורליי ורורי גילמור / המטבח של ג'ולס ב-The Intern / החצר האחורית בבית ההורים בברקלי ב-Parenthood / הגינה של ג'יין אדלר בסנטה ברברה ב-It's Complicated

הספרים והסרטים (והסדרות) שכדאי לקרוא או לראות כשקמת על הצד שמשוכנע שהעולם הוא מקום נוראי ללא תכלית או תקווה, הרשימה המלאה:

הקדמה: יכול להיות שהרשימה המלאה שלך שונה. יכול להיות שגם הרשימה המלאה שלי תשתנה עוד שעה. דבר אחד בטוח: המאפיין המרכזי של הספרים/סרטים/סדרות שמוצאים את דרכם לרשימה הוא שאין להם צד אפל. הרגשות המרכזיים שהם מעלים בך תוך כדי צפיה/קריאה הם חמימות ורצון לשפץ את הבית.

הספרים:

צרבת / נורה אפרון. בתרגום החדש הוא נקרא "צביטה בלב". לא קראתי את התרגום החדש אז אין לי מושג אם יש לו את אותו אפקט מרגיע. הנה, למשל, קטע מהתרגום של אריה בובר משנות השמונים: "סיימתי להתראיין אצל הבלש נולאן, נתתי לו את מספר הטלפון של אבא שלי, ואת המספר שלי בבית, בוושינגטון, לכל מקרה. רק כשהגעתי לרכבת התחתית, שאלתי את עצמי אם הבלש נולאן נשוי או לא. זה נכון שהוא לא בדיוק הטיפוס שלי, אבל תראו לאן הביא אותי הטיפוס שלי. ואחר כך שאלתי את עצמי אם הוא נימול? ואחר כך תהיתי אם אני יכולה להיות נשואה באושר לשוטר. ואחר כך תהיתי מדוע אני כזאת בורגנית, עד שאינני מרשה לעצמי לפתח פנטסיה סביב גבר מבלי שאחשוב מיד על נישואים".

שנה הפכפכה / מלאני גידאון. שני הספרים שקראתי של מלאני גידיאון מתרחשים באיזור מפרץ סן פרנסיסקו (פה בבית אנחנו מכנים את האיזור "האיסט ביי", משל היינו מקומיים), ומבחינתי לא צריך הרבה יותר מזה.

רעידת זמן / קורט וונגוט. כל ספר של קורט וונגוט הוא ספר שצריך לקרוא. רעידת זמן הוא הספר שצריך לקרוא כשלקית במצב רוח רע. אמנם יש לו צד אפל, אבל וונגוט כמו וונגוט, הוא מציג את הבעיה, אבל נותן גם הרגשה של סיכוי לפתרון. לפעמים אפילו לא צריך לקרוא את כל הספר, מספיק לפתוח אותו סתם ככה ולקרוא משפט: "בנים ובנות במשפחתנו יוצאים לאוויר העולם, לעתים קרובות, כמו שיצאה אלי, עם כשרון טבעי לאיור, ציור, פיסול וכיוצא באלה. שתי הבנות שלי ושל ג'יין, אדית וננט, הן אמניות מקצועניות בגיל העמידה, המוכרות תמונות ומציגות בתערוכות. וכמוהן בננו הרופא, מארק. וגם אני. גם אלי יכלה להיות, אילו הסכימה לעבוד קשה ולהידחק קצת קדימה. אבל כפי שדיווחתי במקום אחר, היא אמרה: "זה שמישהו מוכשר, עדיין לא אומר שהוא חייב לעשות עם זה משהו." (תרגום: אלי שרייבר)

דרך האמן / ג'וליה קמרון. אין דבר מרגיע יותר מספרות מקצועית.

אפשר גם: כל הספרים של ג'יין אוסטן, צ'יק ליטס אמריקאים (לא אנגלים. אצל האנגלים תמיד יקרה משהו ממש נורא למישהי, היא אמנם תתגבר בזכות קניות ומציאת אהבה, אבל זה לא יפחית את רמת החרדה שלך).

הסרטים:

רוב הסרטים של ננסי מאיירס (אני מעדיפה את: it's complicated, something's gotta give ו-the intern).

השטן לובשת פראדה

רוב הסרטים של נורה אפרון (בעיקר כשהארי פגש את סאלי ו-you've got mail. לא נדודי שינה בסיאטל, כי למרות הסוף הטוב יש שם ילד שאיבד את אמא שלו).

אפשר גם: say anything (ובכלל: כמעט כל סרט שג'ון קיוזאק או אריק סטולץ מופיעים בהם, רק כדי להיזכר שזה עולם שג'ון קיוזאק ואריק סטולץ קיימים בהם).

הסדרות:

בנות גילמור (ברוכות הבאות לסטארז הולו).

הורים במשרה מלאה (הסדרה מגוללת את קורותיה של משפחה עם ארבעה ילדים, שכולם בחרו להקים בתים סמוך לבית ההורים בברקלי).

אפשר גם: הגולדברגים, סקס אנד דה סיטי (רק העונה הראשונה).

>>>
אם כל זה לא עזר, תמיד אפשר לראות את הקליפ הזה בלופ

approachable

5

7

6

3

1

2

איימי שומר ב"אסון מהלך"

>>>
לוקח לי שעה וחצי להראות כל כך ממוצעת.
(איימי שומר, תרגום חופשי)

>>>
למה אני אוהבת את איימי שומר, היישר מהטור שלי "מיומנה של כתבת אופנה", בלאשה:

סוד הקסם של סדרת הטלוויזיה "האנטומיה של גריי" היא העובדה שזו סדרה מאד נשית. היא סדרה נשית כי היא נוצרה על ידי אשה (שונדה רייס) שמבינה נשים. היא מבינה נשים ולכן היא ליהקה לסדרה את הקאסט המושלם שכולל בעיקר נשים ממוצעות וגברים אליליים. באמצעות הליהוק הלא מובן מאליו הזה (אחרי הכל, לרוב אנחנו רגילות לסרטים כמו "השף", שאילפו אותנו להאמין שגברים מסוג ג'ון פאברו מבלים את ימיהם בהתלבטות בין סקרלט גו'הנסון לסופיה ורגרה) עשתה שונדה למען כולנו הרבה יותר מכל חוק פוטושופ.

אל היכל התהילה של גיבורות דימוי הגוף החיובי הצטרפה לאחרונה הקומיקאית איימי שומר, שהסרט שלה, "אסון מהלך" (ג'אד אפטאו ביים), נאמן – עם או בלי להתכוון – לאותה אג'נדה. שומר, שכתבה את הסרט והיא גם מככבת בו, דאגה שהגיבורה שלה תהיה בעלת מראה ממוצע (ההפקה, כמובן, תהתה אם היא מתכוונת לעשות דיאטה לקראת הצילומים) מצויידת בעור שמנוני, טעם זול וכושר גופני רעוע – ובכל זאת תשיג איזה גבר שהיא רוצה, כולל רופא מנתח שמתמחה בספורטאים והחבר הכי טוב שלו הוא לברון ג'יימס.

שומר לא חושבת שהיא יפה במיוחד, אבל היא מרוצה מעצמה כמו שהיא. בראיון לשבעה לילות היא אמרה: "יש ימים שאני נגעלת מעצמי כמו כולם, אבל רוב הזמן מאד נוח לי בעור שלי. אני לא חושבת שנשים יפות יותר הן בהכרח יותר מאושרות ממני. הרי תמיד תהיה מישהי יותר יפה גם מהאשה הכי יפה". שומר – כמה בודהיסטי מצידה – יודעת שלא כולנו יפות, לא כולנו חכמות, לא כולנו יודעות את התורה, אבל כולנו יכולות להיות מרוצות מהקלפים שקיבלנו, אם רק נצליח להסתכל עליהם בעיניים אוהבות.

אגב, את לא צריכה להיות תסריטאיות הוליוודית כדי לשנות את הסיפור של עצמך. את צריכה רק להתחיל לקחת בעלות על הסרט בהקרנה פרטית המכונה החיים שלך.
בתור התחלה: תוודאי שהגיבורה של הסרט שלך נראית כמוך.

>>>
"להיות עם מה שיש, ואפילו בניסוח מדוייק יותר: להיות מה שיש. להיות שלם, להיות אחד, להיות ריק, להיות לא אני, להיות נעדר מחסומים, נעדר שנאה וחמדנות, להיות בעליו המאושר של אף עקום, של בית קטן, להיות בעולם ולקבל את העולם כמו שהוא: את זה שישנם אנשים האוהבים אותך ויש כאלה שאינם אוהבים אותם ולסלוח להם על כך שאינם אוהבים אותך".
(מתוך "להרבות טוב בעולם" / אסתר פלד)

>>>
I like you, Amy. You're clever but you're not too brainy. You're pretty-ish and you're not gorgeous. You're approachable
(טילדה סווינטון, שמשחקת בסרט את העורכת של איימי, אומרת לה את המשפט הזה. באותה מידה היא היתה יכולה להגיד אותו לי)