ארכיון תגית: סיפור אישי עם יותר מדי מידע

עשו לי את השבוע

9 feb
01 סליחה על הקלישאה, אבל זו מתנת הוולנטיין'ס המושלמת
02 כוננות חופשות, א'
03 אגב וולנטיין'ס: בגלריית פחות מאלף דן דיזיין, אם קונים זוג יצירות, השניה בחצי מחיר
04 כוננות חופשות, ב'
05 אתר חדש ל-gala label
06 הצבע המושלם לקטיפה
07 יש למה לחכות: הספר החדש של פלאם יוצא במאי

>>>
ויש גם סיפור אישי עם יותר מדי מידע, או שבעצם זה טיפ חינם (כלומר,הוא לא חינם, כי אנחנו שילמנו עליו די הרבה כסף, אבל אני מעבירה אותו הלאה בחינם, כי כזו אני):

פסיכולוג הילדים שאנחנו פוקדים מדי פעם אמר לנו שבהיותו סטודנט אמר לו המנחה שלו את המשפט הנפלא הבא:
(זה באנגלית, כי אני לא יודעת אם אתן יודעות ,אבל באיזורים מסויימים בשרון אנגלית היא השפה הרשמית)

Strike while the iron is cool

>>>
כמו כן, המלצה על סדרה: מדיצ'י.
תופעת לוואי: רצון לעלות על מטוס לפירנצה.

תיק גב במתנה

דניאלה להבי סתיו חורף 2016-17 צילום איל נבו קרינה גב – עולה 1590 ₪. לאחר 10% יעלה 1431 ₪

לרגל תחילת שנת הלימודים האקדמית החליטו בדניאלה להבי לתת במתנה תיק גב מדגם קארינה לאחת מקוראות הבלוג (אין צורך להציג תעודת סטודנט. כולנו לומדות כל יום משהו חדש, גם אם אנחנו לא רשומות לשום אוניברסיטה).

מה צריך לעשות? לשלוח מייל ל-Online@daniellalehavi.com עד יום רביעי ב-17.00 ולקוות לטוב.
הזוכה תקבל הודעה במייל במהלך יום חמישי. 

הצעת הגשה:

DL
<הפרטים על הפריטים שאינם התיק>

הוכחה לטענה שכל יום אנחנו לומדות משהו חדש:

אתמול, בעודנו נוסעים בדרך חזרה מירושלים, הציע בן זוגי שאשמיע לילדים את השיר שלנו.
מצאתי אותו ביוטיוב וכולנו נהנו מ-3.43 דקות נוסטלגיות (כולנו = אני והוא. הילדים לא גילו עניין).
כשהשיר נגמר, הוא אמר:
איזה קטע, זו פעם ראשונה שאני מקשיב למילים של השיר הזה.

מ.ש.ל

(זה השיר)

 

עשו לי את השבוע

30 sep

01 אוברול לבן
02 עציצון מוזהב
03 הצעת הגשה: להציב על המרפסת במליבו ולהסתכל על הגלים
04 קשה לראות את זה בתמונה, אבל אלה המכנסיים הכי מוצלחים שנתקלתי בהם לאחרונה
05 ואחד לשנה באה
06 מתחת לבגדי היוגה
07 חולצה לימים בהם מוטב היה להשאר בבית

>>>
אני שייכת למיעוט האנשים שאין ברשותם תמונה עם מר פרס ז"ל, אבל זה לא אומר שייחסך מכן הסיפור על הרגע בו הצטלבו דרכינו. זה סיפור שמשלב טפשת הריון, אנשים שעשו היסטוריה ואקססוריז.
מעשה שהיה כך היה:
כשנולד בני הצעיר, לפני כעשור וחצי, חשבתי שיהיה מיוחד מאד אם אקנה שרשרת עם שמות הילדים. מכיון שהסיפור מתרחש לפני יותר מעשור, שרשראות עם שמות באמת היו נדירות יחסית, אבל הצלחתי למצוא מעצבת שעובדת מהבית ועושה שרשראות כאלה. היא גרה בנווה אביבים ואני גרתי ברמת אביב הירוקה, כך שחשבתי שיהיה הגיוני לארוז את התינוק בחצי השעה היחידה ביום בה הוא לא ישן או ינק ולנסוע ללקט את השרשרת.
הנסיעה הקצרצרה היתה מורטת עצבים בדיוק כמו שנסיעה עם תינוק יודעת להיות, ולחניה בנווה אביבים הגעתי במצב סחוט רגשית. תחבתי את התינוק למנשא ונכנסתי לבניין. דלת האינטרקום היתה פתוחה, כך שעליתי ישר לקומה העליונה, בה התגוררה המעצבת.
כשיצאתי מהמעלית הייתי ממוקדת מטרה, אבל הצלחתי להבחין בחצי עין בגבר צעיר שישב בחדר המדרגות ליד שולחן כתיבה.
שולחן כתיבה בחדר המדרגות? חשבתי לעצמי. הנה לכם דרך יצירתית לפתור בעיית מקום בדירות עירוניות!
התקדמתי לעבר הדירה, כשהבחור, שמבחינתי עשה שיעורים בחדר המדרגות, זינק לעברי.
"לאן את חושבת שאת הולכת?", שאל.
"לא שזה עניינך", השבתי, "אבל אני בדרך לדירה X לקנות תכשיטים".
"בדירה X", הוא אמר, "גרים סוניה ושמעון פרס. אני המאבטח שלהם ולא נראה לי שהם מוכרים תכשיטים".

>>>
בשבועיים האחרונים ראיתי את כל העונות של הויקינגים. עשיתי הפסקה בצפיית הבינג' רק כדי לראות את הפרק החדש של העונה החדשה של האנטומיה.
בפרק הראשון של העונה ה-13 אלכס מתמודד עם העובדה שהוא חבט בדה לוקה בסוף העונה הקודמת.
הכל עניין של עיתוי:
לו רק היה אלכס מגיע עשרים דקות (או אלף ושלוש מאות שנה) קודם, היה יכול לפצח את ראשו של דה לוקה בגרזן וכולם היו ממשיכים לאכול את ארוחת הערב.

עשו לי את השבוע

1sept

/ המעיל של ג'ס, החברה של גארנס
pattern by miji lee
/ טבעות דקיקות
אגרטלים בגווני פינטרסט
/ באביב הבא בקופנהגן
/ מסר מהיקום

>>>
כמו כן, סיפור לראשון בספטמבר:
אני קוראת לו שני שקרים ואמת.
בארה"ב הלימודים מתחילים באמצע אוגוסט. חברתי הטובה ג' חזרה מפגישה עם צוות המורים בבית הספר.
היא: המורה למתמטיקה שאל אותי אם יש אצלנו מתמטיקאי בבית, שיקרתי ואמרתי שכן. אמרתי לו שלי יש דוקטורט בהנדסה מהטכניון ושש' מתמטיקאי.
אני: זה לא שקר.
היא: הדוקטורט שלי הוא בהנדסה תעשיה וניהול.
אני: אבל ש' באמת מתמטיקאי.
היא: תעשי לי טובה. התואר הראשון שלו במתמטיקה. זה לא נחשב מתמטיקאי.

>>>
ובינתיים בקופה בטארגט, הקופאית מתרשמת מכמות הממתקים שקניתי למשרד.
קופאית: אני רואה שאת מתחילה להתכונן להלואין.
אני: כן, אני אוהבת להיות מוכנה מראש.

>>>
חג ראשון בספטמבר שמח למי שחוגגת.

just when I was stalling, I heard an angel calling
this is your life, you can go anywhere
you gotta grab the wheel and own it
and drive it like you stole it