ארכיון תגית: מיומנה של כתבת אופנה

קיץ בחוף המערבי | 2017 | שבוע שלישי

1
2
3
/// איפה הייתי ומה עשיתי:
עוד שבוע בדירת איירבנבי בבניין יפיפה מ-1890. עוד קפה ב-the mill. ועוד אחד (הפעם בטארטין). וגם קפיצות קטנות לאגם בברקלי ולבייקר ביץ'.

// מה לבשתי: (התפרסם במקור בטור שלי בלאשה)

בסן פרנסיסקו התלבשי כמו מקומית

תחילת שנת הלימודים תפסה אותי בסן פרנסיסקו, מה שאומר שאולי לא ייצא לי לחוות השנה חזרה לשגרה לפני שייגמרו החגים, אבל בינתיים אני יכולה ליהנות מתחושת הילדה החדשה בכיתה. מסתובבת בשכונה עם ילדיי, לא מכירה אף אחד, לא יודעת איפה יש פילאטיס או איפה המכולת הקרובה ומחייכת לכולם ברחוב כי התרשמתי שזה מה שנהוג. עוד דבר נהוג, כך נראה לי, הוא ללבוש טייץ לכל מקום. למעשה, התצפית הקצרה שערכתי העלתה שאין הרבה הבדלי מעמדות מלבושיים ברחוב.
זה הולך ככה: אם את נושאת איתך לכל מקום עגלת קניות עמוסה, את כנראה חסרת בית. אם לא, את יכולה להיות כל דבר. מפאונדרית של חברת ענק ועד סטודנטית בדרך לריצה בפארק. או שאת בכלל לא בדרך לריצה בפארק, שכן כולם לבושים כל הזמן כאילו הם בדרך לריצה בפארק ולא ייתכן שכולם בדרך לריצה בפארק (הייתי בפארק. לא היו שם כל כך הרבה אצנים).
למעשה שני מצבי הצבירה המרכזיים הם:
א. בדרך לריצה בפארק.
ב. בדרך ליוגה. (ההולכים ליוגה ישאו איתם מזרון יוגה. בכל מקרה אחר, ניתן להתאבזר גם בכלב, בפעוט או בעגלת תינוק. אביזר חשוב נוסף: תיק לפטופ, רצוי פרקטי ונטול חן.)

אם לסכם, בבואך להתערות ברחוב הסן פרנסיסקואי, הצטיידי ב:

טייץ (עדכני, עם מיני חורי איוורור ושילובי רשתות)
חולצת טי ארוכת שרוולים
שכפץ. כן, קראת נכון. אפשר למצוא אותם ביוניקלו, הם אפילו בהנחה עכשיו.
נעלי ספורט.
תיק גב.
כוס קפה לקחת.

לא, אין צורך להתאים צבעים. אם את בת ארבעים ומעלה, גם אין טעם להתעקש על צביעת השיער. אין בעד מה.

>>>
הצעת הגשה:
sf

>>>
Though you're miles and miles away
I see you every day
I don't have to try
I just close my eyes
I close my eyes

זה מסובך

1

7

3

5

9

4

6

8

2

זה לא מסובך, זו אהבה | כל התמונות והפריטים מהאתר והאינסטגרם של holyland civilians

>>>
זה מסובך (התפרסם בשבוע שעבר בטור שלי בלאשה):

אנחנו יצורים הרבה פחות מסובכים ממה שנדמה לנו. את כל מערכות היחסים שהיו לנו בחיים, אנחנו משחזרות בארון.

אהבה ממבט ראשון. נדיר, אבל קורה. יש כאלה שזה קורה להן יותר בחו"ל.

מערכת יחסים/אהבת אמת. אין מה לעשות, מערכת יחסים טובה זו עבודה. עם הרבה כביסה ביד, וקיפול בשיטת מארי קונדו ושליחה לניקוי יבש, וגיהוץ והחלפת קולבים.

היי מיינטננס. את לא אחת שמתלוננת על הרבה עבודה, אבל במקרה של שמלת המשי הזו מדובר בהרבה יותר מדי עבודה.

אלה שטובים על הנייר. נו, את בדיוק הטיפוס של שמלה מהסוג הזה, זה חייב לעבוד. זה לא הגיוני שזה לא עובד. וקצר מדי. ומגרד.

זה שקנית עם חברה. הבגד הזה, כשחושבים על זה, הוא בכלל בחירה של החברה שלך. מה לך ולו. שהיא תלבש אותו, אם יש לה אומץ.

זו שהתאימה פעם. זו היתה החולצה האהובה עלייך. יש לכן כל כך הרבה זכרונות משותפים, אבל איכשהו, לא, זה כבר לא זה.

זה שאספת על הדרך. היית בירושלים בערב, והיה לך קר. קנית סווטשירט כזה של תיירים. הוא לא מתאים לשום דבר בחיים הרגילים שלך, הוא סתם תופס מקום בארון.

היצוגי. הבגד שקנית לארוע אחד ספציפי ומאז טרם הגיעה עוד הזדמנות לראות אם זה עובד ביניכם (יכול בקלות לעבור למצב "זה שהתאים פעם" או "אהבת אמת")

זה שהתפספס. הז'קט ההוא, שלא היית לגמרי סגורה עליו, ובסוף החלטת להפרד ממנו. היית בטוחה שהחיים ארוכים ושתוכלי למצוא ז'קט טוב יותר, אבל היית תמימה. היום את מבינה שזו היתה טעות, שז'קטים ברמת גימור כזו לא מוצאים כל יום (נסי בחנויות יד שניה).

>>>
אם אני צריכה לתאר בשמונה מילים מה זו אהבה:
הקול של סיימון לה בון כשהוא היה צעיר

איפה הייתי ומה עשיתי 24#

איפה הייתי: באמסטרדם, בחגיגות ה-16 לנישואיי
מה עשיתי: התפעלתי ממזג האוויר, התפעלתי מהמלון שהיינו בו, התפעלתי באופן כללי

cof

cof

sdr

cof

sdr

cof

mde

cof

cof

12

cof

cof

cof

cof

cof

cof

sdr

cof

סיפור אישי עם יותר מדי מידע (ומסקנה):
הנסיעה הראשונה שלנו יחד לחו"ל היתה ב-1999. טסנו לאמסטרדם. כל בוקר ישבנו באותו בית קפה.
הלכנו לחפש את בית הקפה הזה, בשם הנוסטלגיה. מצאנו אותו.
המסקנה: כמה טוב שהתבגרנו.

>>>
נסיעות לחו"ל מצריכות ריענון נהלי אינסטגרם בחופשה. התפרסם במקור בטור שלי בלאשה (בסוף יהיו גם כמה המלצות):

ריענון נהלי אינסטגרם בחופשה
עוד מעט פסח, ואתן יודעות מה זה אומר: חופש ארוך. חופשות בחו"ל ואנשים שמצלמים לאינסטגרם את החופשות שלהם בחו"ל. עושה רושם שהגיע הזמן לריענון נהלים קצר:

1. השווצה אחת בכל פעם. אוקיי, כולנו מסכימים שהאינסטגרם הוא מקום למפרגנים. מי שקנאה היא טבעו השני לא מסתדר שם ומוטב לו שיילך לרעות בשדות פוטוגניים פחות. אבל בכל זאת, תהיו רגישים לזולת, תדללו את כל הטוב הזה. אתם בחו"ל. זה מספיק. אין צורך לערב בתמונת החו"ל שלכם גם מחוות רומנטיות מרגשות או הצלחות הוריות יוצאות דופן.
2. דלגו על מוטיב הגלויות. וותרו על הניסיון לצלם מוניומנטים קלאסיים כך שייראו כאילו הורדתם את התמונה בזמנכם החופשי בגוגל אימג'ז.
3. מננו את כמויות הסלפי. נכון שביקשנו לא לצלם שוב את מגדל אייפל, אבל גם תמונת סלפי בה רואים רק את הפרצוף שלכם פלוס צעיף פלוס כובע צמר יחד עם הכיתוב: אני ליד מגדל אייפל, זה לא פתרון.
4. מננו האשטגים. מחקרים מוכיחים שרמת העוינות עולה ככל שההאשטגים מתחכמים יותר. ובכל מקרה: לא יותר מארבעה האשטגים לתמונה. מעבר לזה זו הספמה.
5. מננו, נקודה. חוקי הנימוס קובעים שאין להעלות יותר משלוש תמונות ביום. אתם בחופשה, ושתיתם, אז בואו נסגור על ארבע. טוב, אפילו חמש, אבל על אחת מהן לא נעשה לייק, כי כאלה אנחנו, פסיביים אגרסיביים.
6. תשכחו מולנסיה. צילמתם שקיעה מדהימה ביוון. אלוהים השקיע בשקיעה הזו את כל מה שיש לו, אבל לא. אתם החלטתם שהשקיעה הזו תראה טיפה יותר טוב עם פילטר ולנסיה.
7. תשאלו את עצמכם: האם אני יודע לצלם אוכל? אם התשובה היא לא, צלמו רק קינוחים. קינוחים מצטלמים מצוין גם כשהצלם לא יודע לצלם.
8. אל תפחדו למחוק. אם התמונה לא קיבלה לייקים, תבינו את המסר.
9. לא משנה מה, אל תכתבו בסוף: ניו יורק, היית טובה אלינו. זו ניו יורק, היא טובה לכולם.
10. תפגינו מעט רחמים. סוף סוף נגמרה החופשה שלכם, ספגנו חמש תמונות ביום, לייקקנו בלי הכרה ואף שיקרנו שאנחנו מתגעגעים. לא מגיע לנו לחטוף עכשיו תמונות #tbt.

>>>
כמובטח, מעט המלצות:
לישון, לאכול, לשתות, להרגיש שקיים יקום אלגנטי יותר: the dylan hotel
לקנות בגדים: cos, hope, & other stories
לקנות דברים לבית: hay
לקנות ספרים: the american book store
לקנות מתנות: hema
לאכול: libertine cafe cafe

>>>
(תודה לאלוהי השזאם. השיר הזה – כלומר הביצוע הזה – היה בפלייליסט של בית הקפה שמופיע בהמלצות)

Taller than the tallest tree is
That's how it's got to feel

עשרה דברים שכדאי לזרוק

2

5

7

1

4

לא לזרוק: פריטים שקוששתי וירטואלית ב-H&M Home בציפייה למרץ (אז הם אמורים לנחות בארץ).

>>>
כן לזרוק: עשרה דברים לזרוק עכשיו. התפרסם במקור בטור שלי בלאשה.

2017 כבר התחילה, אפילו מרקורי כבר התיישר, נותר רק להעיף מהבית כמה חפצים מיותרים, לשתות תה צמחים ולהרגיש כמו חדשה.התחלנו?

01. כלי פלסטיק שאין להם מכסים. עד שלא ימציאו אפליקציית טינדר לכלי פלסטיק, המקרה הזה אבוד. הם יישארו לבד – לא שיש בזה משהו רע – אבל הם כלי פלסטיק. אין לך מה לעשות איתם כשאין להם מכסים.
02. גרביים בודדים. ע"ע סעיף מספר 1.
03. מצעים סינטתיים. אלה שאת שומרת למקרה שתבנו סוכה. בסבנטיז. לפני שהיתה לכם סוכה מוכנה.
04. גדג'טים פרה-היסטוריים. אם הילדים שלך שואלים "מה זה?", אפשר לזרוק את זה.
05. מכשיר הכושר שמסתתר מתחת למיטה. קנית אותו ברגע של חולשה מול ערוץ הקניות, אבל זה שהוא עלה הרבה כסף לא אומר שאת חייבת להמשיך לשלם כל החיים באמצעות רגשי אשם, מקום איחסון מבוזבז וזמן איבוק מיותר.
06. תבלינים אקזוטיים. למרות היומרה, אף אחד בבית לא מבשל איתם, ולא, הם לא מוסיפים אופי לעיצוב של המטבח.
07. קולבי פלסטיק מכוערים. זה הזמן לעבור לקולבי עץ נאים (אפשר להשאיר כמה קולבי פלסטיק לטובת ייבוש בתליה של בגדים שצריכים גיהוץ אבל אין סיכוי שתגהצי).
08. כריות ישנות. הפנים שלך מונחים על הדבר הזה לפחות שש שעות כל לילה!
09. לוחות שנה. את לא באמת משתמשת בהם, נכון?
10. כוסות קפה מכוערות. את לא זוכרת איך הן הגיעו לארון, אבל לא מדובר בגזירת גורל. את יכולה להיפטר מהן.

>>>
יפה על אגם הסופיריור בזריחה.
הייתי יכול להתעורר כאן שנים,
קפוא מבחוץ ובוער מבפנים.
אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש.

(מתוך אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש / אריק ברמן)

>>>