ארכיון תגית: מה ללבוש

לראות חד קרן

8

0S1A0044

1

3

2

tres fall 2017 | צילום: אורית פניני

>>>
בשבוע הבא אנחנו חוזרים לארץ. אחד הדברים הראשונים שאני מתכננת לעשות כדי להתאקלם בקלות יהיה לקפוץ לחנות החדש של tres + vas באחד העם.

>>>
הצילומים האלה הזכירו לי פוסט מהעבר שאני מרשה לעצמי למחזר כי אני אדם עצל וכי אף אחד לא זוכר שום דבר:

לראות חד קרן:

טכנאי: את לא באמת עובדת, נכון? לי זה לא מפריע. לא משנה לי אם זה באמת או לא באמת. כל אחד מחליט מה הוא וזה מה שהוא וזה באמת. תראי, אני טכנאי. אני מתקן דברים, כל היום אני מחפש מה מקולקל – כבר באופן טבעי העין שלי הולכת לחפש קילקולים – מה לא בסדר פה, מה לא בסדר שם, כן? אבל לפעמים הכל בסדר. שום דבר לא מקולקל. ואת יודעת מה קורה לאנשים כששום דבר לא מקולקל?

נטלי: הם שמחים?

טכנאי: לא. כששום דבר לא מקולקל הם נלחצים. מבינה? אז אני אומר אם זה מלחיץ אותם לראות חד קרן אז לא נראה להם חד קרן.

(רגע פיוטי שהוא שיעור לחיים מתוך "האחיות המוצלחות שלי" שכתבו גלית חוגי ונעה ארנברג)

>>>
סיפור אישי עם יותר מדי מידע:
אף פעם לא היתה לי בעיה לראות חדי קרן. למעשה, כשאני במצב הרוח הנכון אפשר להראות לי זברה ואני אחשוב שזה חד קרן.
כולנו יודעות מה קורה לזברה שמי שמסתכלת עליה בטוחה שהיא חד קרן. היא נהיית חד קרן.

>>>

שיחת יחסינו לאן (עם הבגדים שלך)

2

5

6

3

4

1

bassike | בגדים לדהור איתם אל הנצח

>>>
שיחת יחסינו לאן עם הבגדים שלך (התפרסם במקור לפני שלוש שנים בזמנים מודרניים בטור וידויים מתא המדידה. כן, מי שמחליטה לנקות את המחשב, מוצאת כל מיני דברים).

קשה להודות שמערכת יחסים הגיעה לסיומה, אבל לפעמים אין ברירה. הגיע הזמן להיפרד. נכון, תמיד יש ברירה, הרי הארון שלך יכול להכיל בנוחות יחסית בגדים שכבר לגמרי לא מתאימים למי שהפכת להיות: "יש הרבה מודלים של זוגיות", את אומרת לסוודר הסינטטי שלא לבשת כבר ארבע שנים: "זה שאני לא מוכנה להראות איתך בציבור לא אומר שאנחנו חייבים לפרק מלתחה!".
הסוודר התמים אולי מאמין לך, אבל כדאי שתהיי ישרה עם עצמך: זה נגמר, ולא רק עם הסוודר. הנה עוד פריטים שהגיעה העת לעשות להם שיחת יחסינו לאן (לאן? לויצ"ו):

1. הסוודר הסינטטי שלא לבשת כבר ארבע שנים. או ארבע עשרה. או ארבעה חודשים. כלומר מהרגע שקנית אותו. קנית אותו כי הוא זול, אבל אין סיכוי  שתלבשי אותו. הוא מגרד, הוא מייצר חשמל סטטי והוא מצליח להראות אפילו קצת יותר זול מכמה שהוא עלה.
2. הסוודר שהתכווץ. נכון, הוא לא סינטטי. נכון, הוא מאה אחוז צמר ובגדים מחומרים טבעיים לא כדאי לזרוק. נכון, הוא היה יפיפה כשקנית אותו. נכון, הוא היה גם ממש יקר. הכל נכון, כולל העובדה שהיית מספיק מטומטמת לזרוק אותו למכונת הכביסה. את יכולה להאשים רק את עצמך.
3. חצאית באורך לא הגיוני. קצרה מדי, ארוכה מדי, משונה מדי. אורך שקנית כשהיית תחת השפעת גיליון ספטמבר של ווג.
4. ג'ינס עם אפליקציות. נכון, הוא קטן עלייך בשלוש מידות, אבל לא זו הסיבה שאת צריכה להעיף אותו. את צריכה להעיף אותו פשוט כי אין שום סיבה שתלבשי אותו.
5. בגדים של האקס שלך. לא משנה כמה הם יפים וכמה נעים לישון בהם.
6. הבגד המעוצב מדי. זה שקנית באחד האאוטלטים שאפשר למצוא בהם בגדים של מעצבי על במחירים ממש סבירים. המחיר היה באמת ממש סביר ובאמת האמנת באותו יום ארור שתצליחי לפענח איך בדיוק ללבוש את ה-מה זה בדיוק? ספק שמלה ספק שכמיה? אוברול שהוא גם כובע צמר? אם המסתורין לא נפתר עד היום, תני למישהי אחרת את הזכות לנסות.
7. החולצה עם הכתם. ניסית את כל הדרכים הידועות לאנושות כדי להוריד אותו. עכשיו היא תקועה עמוק בארון בתקווה שתמצאי זמן לנסות לשים עליה טלאי או לבשל אותה בסיר ישן (שגם אותו צריך לזרוק) עם צבע בד. החולצה המסכנה מבזבזת את חייה בארון רק כי לך אין זמן לקנות צבע! שחררי אותה.

>>>
להשמיע לבגדים העוזבים את הבית

מותם של בגדי העבודה

2

3

1

4

6

5

בגדים סביב השעון | maye musk for james perse los angeles fall 2016-2017

>>>
בזמן שניסינו לשלב משפחה וקריירה, בגדי העבודה מתו. היישר מהטור שלי 'מיומנה של כתבת אופנה' בלאשה (התפרסם מתישהו באוגוסט):

יש! שוב הוכחנו שלמרות מה שנהוג לחשוב, אין שום דבר רע בלדחות דברים. הנה, ראו: בזמן שישנו בעמידה והתעכבנו עם משימת הפנמת קוד הלבוש של הביגוד המשרדי, הקונספט הזה מת. איזה מזל שלא מיהרנו לשנן איזו חולצה סינתטית עובדת עם אילו מכנסיים בעלי קפל קדמי. מה היינו עושות עכשיו עם המידע המיותר הזה? ניצבות המומות כמו חברותינו האמריקאיות והאירופאיות מול ארון מלא בבגדי "עבודה" מיותרים שאין צורך בהם? אין מה לומר, ניצלנו בנס.
בגדי העבודה לא מתו ככה סתם, הם הלכו לעולם שכולו טוב יחד עם הרעיון הישן של "עבודה" ו"הפרדה בין עבודה לפנאי", בזמן ששני אלו עברו היתוך, בגדי הפנאי הפכו לבגדי עבודה ובגדי עבודה הפכו לבגדי פנאי וגר זאב עם כבש וטרנינג עם ז'קט מחוייט ירבץ.

אגב טרנינג, כדאי לזכור, בתוך השמחה הכללית, שבאירופה וארה"ב אולי שוברים את הכלים, אבל היו להם כלים לשבור. ארגז הכלים של המסורת ההתלבשותית שלנו נהנה מאיוורור יתר. 68 ומשהו שנים ואנחנו יודעות בעיקר להתלבש לארועי ייבוש ביצות וחתונות משפחתיות.

זה מזכיר לי: קראתי פעם כתבה של סהר שלו, כתב האופנה של ידיעות אחרונות, בה הוא ייעץ לג'נטלמנים מתחילים איך ללבוש נכון את חולצת הכפתורים המגוהצות שלהם. כשזה מגיע לכפתורים, הוא אמר, יש רק שתי אופציות: רוכסים את כולם או פותחים שניים. כמה הופתעתי, אם כך, לפגוש אותו כמה ימים אחר כך כשהוא לובש חולצת כפתורים ובה – שומו שמיים – כפתור אחד פתוח. כששאלתי איך קורה דבר כזה, הוא ענה: "באופנה, מי שיודע את החוקים, יכול לעשות מה שהוא רוצה".

>>>
שני דגים צעירים שוחים בנהר ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני.
הדג המבוגר אומר: "בוקר טוב, בחורים. איך המים?"
שני הדגים ממשיכים לשחות, ואז אחד מהם שואל את השני: "מה זה לעזאזל מים?"

(מתוך הרצאה שנתן דייויד פוסטר וואלאס לבוגרי קולג' ב-2005. להרצאה קוראים: אלו הם מים)

>>>

epiphany

1

8

2

4

3

6

7

פרהסיה | Parrhesia | ככה קוראת אביבה זילברמן לקולקציית הקיץ שלה שתושק בחמישי ושישי הקרובים (כולל 20% הנחה) |  צילום: רוני כנעני

>>>
"את יודעת למה ניכחדו הדינוזאורים?"
"כי מטאור פגע בכדור הארץ," השיבה סאקו בתמימות.
"זה עניין משני," השיב בארשת זועפת. "זו לא הסיבה האמיתית."
"אז מה הסיבה האמיתית?"
"שהדינוזאורים התאמצו יותר מדי."

(מתוך "השנה של סאקו"  של קיואצ'י קאטאימה שתירגמה אורלי הר-לוין. ותודה לרן בן נון שקרא את הספר ומירקר לי את השורות האלה)

>>>
Memories of everything
Of lemon trees on mercury
Come to me with remedies
From five or six of seven seas

(On Mercury | Red Hot Chili Peppers)

>>>
It’s not It’s not It’s not the words that you say