ארכיון תגית: יערה שחורי

לא הייתם צריכים | ינואר

jan 18 gifts

לא הייתם צריכים / מתנות לילידות ינואר:

/// משהו ורוד ומחמם
/// משהו שיתאים לסוודר הורוד
/// קשת בענן
/// דברים שלא ידעת שאת צריכה: אהיל במבוק
/// כיסוי מיטה
/// תיאום ציפיות
/// תיאום ציפיות ב'

>>>
משהו לקרוא: כנרת רוזנבלום והפריזאית חזרו לפעול במרץ, אל תפספסו את פרויקט חג המולד.
יש בו פנינים כאלה:

"צריך להודות שבאנגלית אני נחמדה יותר מאשר בעברית. מוגבלת יותר ועל כן שקולה יותר. באנגלית אני ללא ספק חיובית יותר, אופטימית, נוטה פחות למורכבות, אפילו בנוסח "כן, אבל". אני עושה שימוש תדיר בפעלים ובשמות תואר שבעברית לרוב לא אהגה כלל ואם כן, אעשה זאת לרוב באירוניה. באנגלית, דברים הופכים על נקלה למושלמים."

(מתוך "לאו דווקא מושלם – זכרונות מאיווה" / יערה שחורי, בפריזאית)

>>>
החלטות לשנה החדשה:

,I'll be the trees
,I'll wear the leaves
.Renew myself when seasons change
,I'll write our history
,Keep the mystery
Will hold your hand within that maze

עשו לי את השבוע

19 MAY

01 חולצת פסים של אביבה זילברמן בדרס קוד (מחר ומחרתיים)
02 הצבע המושלם
03 אובססיה עונתית: פסים דקיקים בתכלת ולבן
04 אל תגידו לא ידעתי: סנדלים של הדסון בחצי מחיר
05 הפסים הדקיקים האלה בתכלת ולבן? אי אפשר להכנס לזארה בלי למעוד על אחד מהם
06 פסטיבל טוב ויפה של קרן שביט נפתח היום. הייתי שם כדי לדבר במסגרת "בית הספר להשראה", ואחר כך עשיתי סיבוב. אם אתן מגיעות לשם במהלך סוף השבוע, שימו לב למכנסיים האלה של אנג'לי (וגם למגבות החמאם ב"הביתה" ו"בייסיק", לנעליים של גרטנבק, לגופי התאורה של collectie ולקרטיב סורבה בטעם תפוח מלון)
07 יערה שחורי (שהיא גם העורכת של הספר שלי) כתבה ספר חדש וענתה על השאלון של הקורא בספרים.
הספר שלה, אקווריום, יפה כמוה ויש בו משפטים כמו:

"אף אחד לא זוכר את הילדות כמו שהיתה, רעה וקשה וזרועת שיניים שבוקעות מהאדמה. שכחתם שילדות היא זמן שיש בו יותר מפלצות מגיבורים. ובאמת נדמה לכם שזה היה נעים".

>>>
I got seven words for you:I love Goolybib's integrated- multi-platform-functionality
(היישר מהפרק הראשון של סיליקון וואלי. החלטתי שבהעדר סדרות חדשות, אתחיל לראות מההתחלה את הישנות)

>>>
השיר הזה, למשל, הופיע בפרק הראשון של העונה הראשונה של האנטומיה

החיים ומה שלבשתי | מכירה מוקדמת

תכירו, ככה נראית העטיפה של הספר שלי:

cover

>>>
(אני מרגישה קצת כאילו אני בחופשת לידה, נותנת לכם להציץ למנשא).
על האיורים שעל העטיפה אחראית גפן רפאלי, והנה חלק ממה שכתוב על הגב שלו:

החיים ומה שלבשתי הוא רומן מענג ומצחיק, מלא תבונה וקסם. הספר המושלם לכל מי שיצאה מהמשרד לקנות קפה וחזרה עם ז'קט, לכל מי שגילה שאפשר למעוד ולהיתקל באושר, ולכל מי שיודעת שאין דבר כזה יותר מדי חולצות פסים.

>>>
את מה שכתוב על הגב כתבה העורכת של הספר, יערה שחורי. יערה היא גם מי שהתקשרה ואמרה לי שהיא קוראת את הבלוג ושאני צריכה לכתוב ספר. ישבנו בבית קפה ברמת אביב ואמרתי לה שאני אחשוב על זה כמה ימים. למרות ההתנגדות הטבעית שלי לכתוב יותר ממאתיים מילה, כבר בדרך הביתה התקשרתי אליה ואמרתי לה שיש לי רעיון ושאני מתחילה.

>>>
שנה וחצי אחר כך, והנה אנחנו כאן:
"החיים ומה שלבשתי" יגיע בשבוע האחרון של אוגוסט לחנויות.
החדשות הטובות: כבר אפשר להזמין אותו במכירה מוקדמת ישירות מהאתר של כתר.
לחיצה כאן תוביל אתכן לאתר.

>>>
ברגע שהספר ירד לדפוס, עשיתי כל מה שבחורה הגיונית היתה עושה: חליתי.
עכשיו אני חשה שמגיע לי שאקדיש לעצמי שיר (ותיקות הבלוג יכולות לנחש איזה שיר זה יהיה).
אני מקדישה אותו גם ליערה, גפן, עינת, נועה, רבקה, דן, יפתח,כוכבה, סיון ושאר האנשים בכתר שהדיי ג'וב שלהם הוא סיוע בהגשמת חלומות.

חולצת פסים | יערה

yaara

yaara2

yaara3

>>> מי אני: יערה שחורי, סופרת וגם עורכת בהוצאת כתר. ספר הפרוזה הראשון שלי  שנות החלב, ובו שלוש נובלות וסיפור אחד, יצא זה עתה לאוויר העולם. קוראת כל מה שאפשר לשים עליו את היד. נשואה לגיא ואמא של עמליה.

>>> מי החולצה: כמעט תמיד אני לובשת שחור. אם במקרה השחור לגווניו בכביסה או שאני במצב רוח הרפתקני, אני לובשת אפור ולפעמים ורוד חיוור. ואם כל אלה אינם בנמצא, פסים אופקיים הם הפתרון. יש משהו אופטימי וחסר מאמץ בפסים. אולי זו הרמיזה הסמויה לחיי יורדי-ים.

>>> איפה נפגשנו: את חולצת הפסים האהובה עלי קניתי במחלקת הגברים של זארה כמתנה לבן זוגי, ודי מהר אימצתי אותה. בתום יחסים הדוקים  היא חזרה לצד שלו בארון. את החולצה הנוכחית, שמפוספסת בפסים דקים בכחול ובאדום מצאתי בבוטיק IS של אילנית שמיע. היא חדשה למדי, נעימה להפליא ויחסינו, אני מקווה, עוד לפנינו אבל אני כבר מחבבת אותה מאוד.

>>> מה אנחנו אוהבת לעשות יחד: בהיעדר זיכרונות משותפים ואלף כביסות, ההווה הוא ההשראה. אנחנו יושבות מול המחשב וקוראות המון מלים וגם מוחקות. כי למחוק זה כמעט הכי חשוב. אבל רק כמעט. לבשתי אותה לישיבת מערכת בבית כתר. בסך הכול שלוש מהיושבות סביב השולחן לבשו פסים. זה לא שולחן מאוד גדול. לזכותנו יאמר שניכרו הבדלים בעובי הפס ובגוון.

>>> הבחירות של יערה:

yaara's stuff

01 עד שהכרתי את חברתי מיכל אורן, לא באמת הבנתי צורפות. למעשה גם היום ההבנה שלי לוקה בחסר ואני בעיקר מתפעלת. מיכל, שהתמחתה ביצירות כבדות המשקל של ריצ'ארד סרה, צורפת תכשיטים שבנויים על קו יחיד ודק בחלל. לפעמים מתגנב אל הקו גם דובדבן. מטבעת הפרח שלה איני נפרדת כבר שנים.

02 פעם הייתה לנו בכתר סדרה בשם "נובלה" שעיצבה בכישרון טליה בר. ערכתי את המהדורות העבריות של כמה מהספרים שהתפרסמו בה, וזה היה אושר של ממש להוציא לאור את "ארוחת בוקר בטיפאני'ס" של טרומן קפוטה, למשל,  או את "מוות רך מאוד" של סימון דה בובואר. לספרים אפילו הייתה סימניית בד ומבחינתי זה כמעט יותר משמותר לבקש.

03 ליפסטיק אדום. לפחות לפעמים. ברגעים פזיזים השפתון הוא של שיסיידו (גוון דרגון), ברגעים פזרניים פחות של מותגים עממיים  יותר. קראתי פעם שקניה מואצת של שפתונים מעידה על תקופת מיתון, וזה כנראה הדבר היחיד שאפשר לומר לטובתו. אמא שלי מזועזעת ממנו כי הוא מזכיר לה גברות מפולניה, אבל כמו שלימדו אותי הסטודנטיות שלי בבצלאל, אדום זה מהמם.

04 העבודות של מרקוס מונטאן ועדי רוזנבלום מלהטטות בתחכום בין מה שפעם כינינו גבוה ונמוך, בין שיא הרגש לאירוניה מוקפדת, הן מעלות חיוך ושוברות את הלב. אני אסירת תודה על כך שעבודה שלהם מופיעה על כריכת שנות החלב.

05 הבושם של קלואה. ניסיתי לבגוד בו בשל היותו נפוץ כחרצית ליד בנייני שיכון, אבל אני אוהבת חרציות וגם את קלואה.

>>>
בשל חיבתי לדרמטיות