ארכיון תגית: השראה

מדיטציית סידור ארונות

10
11
8
7
3
5
9
4

שרה בראון צילמה את קולקציית החורף שלה (ע"ע בגדים שאנחנו אוהבות) על הנשים שהיא אוהבת: אחותה וכמה חברות טובות

>>>
מדיטציית סידור ארונות (היישר מהטור שלי בלאשה):

בזמן שכולם היו בעקבה, סיני או יפן בחול המועד האחרון, אני ביליתי בבית בסידור הארונות (וארונות המטבח, אבל זה לפעם אחרת). אני אומרת "ביליתי", כי גיליתי שסידור ארונות הוא אולי מטלה דומסטית, אבל הוא גם תהליך רוחני מזכך.
כמו הרבה תהליכים, גם סידור הארון מורכב משלושה שלבים:

שלב ראשון: להבין מי את. או בשפה של סדרנים, שלב המיון. עוד לפני שפתחת דלת אחת, שבי רגע ותחשבי. את אפילו לא צריכה להכין רשימות, רק תנשמי רגע. יש מי שיקרא לזה מדיטציה, את לא חייבת לת לזה שם אם זה מלחיץ אותך.

שלב שני: להתמודד עם מי שהיית. או שלב הניפוי. גם אם חלפה רק שנה מהפעם האחרונה בה התמודדת עם המדפים של בגדי החורף, אל תתפלאי אם תמצאי את עצמך מופתעת מול ערימות של סווטשירטים אפורים. מי האדם שמילא את הארון שלי בסווטשירטים חסרי חן? תמצאי את עצמך שואלת את עצמך. האם אני צריכה לפנות למשטרה? האם מסתובב פה בשכונה פושע שתוחב ערימות של טקסטיל גנרי לארונות של אנשים חפים מפשע? לא, אין צורך לפנות אל שלטונות החוק. מי שרכש ואיחסן סווטשירטים באופן כמעט סדרתי היתה את.
את בגרסת 2013-2016.

שלב שלישי ואחרון: להחליט מי את רוצה להיות. או שלב הסידור. הבגדים שיחזרו לארון הם הבגדים שמבינים מי את היום (ג'ינסים, שמלות, מכנסי יוגה, חולצות גבריות) ושמכילים בתוכם את ההשראה למי שעוד תהפכי להיות השנה (ז'קטים, מכנסיים שחורים מחוייטים). תשמרי גם סווטשירט אפור אחד, ליתר ביטחון, לטובת המקרה שבו שוב תהפכי למישהי שעובדת מהבית וקצת קר לה בבקרים.

>>>
.Keep your hat on
We might end up miles from here

(קורט וונגוט, אלא מי)

>>>
(מהסאונדטרק שילווה את הסדרה הנהדרת "לצבי יש בעיה" שתעלה מתישהו בחורף)

אשה חכמה מדברת | שיחה עם אילנה אפרתי

5

יש רגעים בהם את שמה לב איך פיזית המוח שלך מתרחב. כל מפגש שלי עם אילנה אפרתי גורם לתזוזות כאלה. בשבוע שעבר שוב קפצתי לסטודיו שלה כדי לדבר ולהספיק לראות את המיצג בקומה הראשונה שלו.

(המיצג הנוכחי יוצג עד ה-25/5. דיזנגוף 266.
אפשר לתאם מראש: 03-5465905, או לנסות לעבור במקרה ולצלצל בדלת, עד 18.00).

1

8

2

12

7

4

3

13

9צילום השמלה והז'קט: רן גולני. השאר צולמו בטלפון שלי

אילנה אומרת:

מה זה מעצב /// 35 שנה אני מעצבת, ואני לא מפסיקה לשאול את עצמי שאלות. התחלתי לעצב כי לא מצאתי בגדים שרציתי ללבוש. היום אני חושבת שיש עודף מהכל והאופנה מכתיבה התנהלות של קנה היום, זרוק מחר ולזה אני לא מתחברת. אני חוזרת להתחלה. התחלתי ממקום של תיקון, וגם היום אני מתקנת: אני נותנת לנשים סוג של יציבות במלתחה. אני מספקת את הבסיס היציב, כמו הרהיטים הטובים שאת קונה הביתה ולא מחליפה כל כמה שנים.

לבוש נשי ולבוש גברי /// ההגדרות האלה לא מפעילות אותי ואני לא מרגישה חובה לציית להן. אף פעם לא מיגדרתי את עצמי דרך בגדים.

לחשוב דרך הידיים /// אני גוזרת. אני תופרת. אני מבינה את החומר. לעשות זה להבין.

החיים באיטליה /// המעבר לחו"ל צימצם את החלק המסחרי ופינה מקום להתנסות. חזרתי לעבוד בסטודיו. בשנות האלפיים המוקדמות המותג היה בשיא, מכרתי לעשר חנויות והתחלתי להרגיש שהעסק יוצא משליטה, שאני, אילנה אפרתי, מתחילה לעבוד בשביל הדבר הזה. הפוקוס האישי שלי הוא לא מסחרי. היה לי חשוב יותר להשאר סקרנית, להמשיך לשאול שאלות. היום העסק משלם לי על הזכות להמשיך לחקור, לא באתי לעשות קופה. העסק סגור חצי שנה כי אני חיה בשני מקומות. אני לא יכולה לחיות במקום אחד, ויש לזה מחיר. שואלים אותי: אז זה כדאי לך? אני עונה שמה שאני מפסידה זה כסף, ומבחינתי זו עסקה טובה.

הצעירים מבינים /// ב-1995 התחלתי לעשות בגדי עבודה. זה נחשב אז פעולה חתרנית, רוח התקופה הכתיבה לוגואים והתחלת האופנה המהירה – כל מה שהיום קשה לנו איתו התחיל אז, וכבר אז אפשר היה לזהות לאן זה יתגלגל. הצעירים היום מחפשים צניעות. משהו מקומי. רגוע. לקנות פחות. לגדל ירקות על הגג.

בלי שיווק /// אני משקיעה את רוב המאמצים באיכות חומרי הגלם ובביצוע. לצערי העידן הנוכחי מאד צפוף וקשה למשוך את תשומת הלב של המדיה המסקרת אופנה לדיבורים על איכות, אומנות, תהליכים, איטיות, מחקר ותרבות, ואלה העולמות שמרתקים אותי.

השפעה /// אני לא צועקת, אני מדברת בשקט. גם בחיים וגם בבגדים. להכניס בגד לארון של אדם אחר זו פעולה. אני מייצרת נוכחות בחיים של אחרים.

פשתן /// פשתן מאד מתאים לאיזור שלנו, כי הוא המנדף הכי טוב שיש, הבגד הכי נכון ללבוש כשלח. הוא אידיאלי לנסיעות, אני אורזת בגדי פשתן, שוטפת בכיור בערב ועד הבוקר הם מתייבשים. אני יכולה לארוז ככה טרולי לנסיעה של שבועיים. פשתן זה עולם שלם, הכל תלוי בסוג האריגה: פשתן גס שיתאים למכנסיים, פשתן קרפ מחוט מסולסל, פשתן דקיק של 70 גרם למטר. להגיד "פשתן" זה כמו להגיד "מקרר", זו מילה גדולה מדי. בגד מפשתן הוא בגד לעשרות שנים, הוא לא נקרע ומתיישן נהדר. ולא, לא צריך לגהץ אותו.

אם לא הייתי מעצבת /// הייתי אנתרופולוגית.

>>>
If I kiss you where it's sore
Will you feel better

 

קפה קר עם רותי רוסו

9

8

10

5

1

2

4

3

11

13

7

14

15

רותי רוסו, שפית ואשת קולינריה שמסתובבת המון בעולם, בקמפיין נהדר של zucker | צילום: מירב בן לולו | סיגנון אוכל: עמית פרבר

>>>
רותי אומרת:

בוקר /// בשש בבוקר, שניה לפני שהיום מתחיל, אני שוכבת במיטה וחושבת מחשבות חיוביות. הפעם המחשבות שלי עוסקות במזג האוויר. המחשבה החיובית הבאה שלי כוללת מעשים לא יפים בכיכר העיר לכל חזאי שחוזר עכשיו כמו מנטרה על המשפט: “מזג האוויר ללא שינוי”.

ערב /// מדי ערב אני מכניסה את הבנות למיטה ומכסה אותן בשכבה עבה של אוויר דביק שלא יזוז לשום מקום לפחות עד אמצע אוקטובר.

אריזה /// אם התמזל מזלכן לצאת לנסיעת עבודה בקיץ:
01 ארזו את מה שיצא הרגע מהכביסה. סביר שאלו בגדים הכי שימושיים שלכן.
02 את הכובע שקניתן כי הוא ממש יתאים לפריז, תשאירו בבית. מה שאתן לא לובשות בארץ, לא תלבשו גם בחו"ל.
03 תתלבשו יפה לטיסה. תשומת לב אקסטרה נותנים רק למי שלבוש יפה (אלא אם אתן נוסעות במחלקה ראשונה, ואז תעשו מה שאתן רוצות).

קפה קר /// תגלית הקפה הקר הכי טוב שאפשר להעלות על הדעת  מובילה כרגע את קטגוריית מעוררי התקווה.

החומרים:
> 1 כוס קפה טחון לפילטר או לאספרסו
> 4.5 כוסות מים בטמפרטורת החדר

ההכנה:
מערבבים את הקפה הטחון עם המים בכלי מזכוכית עם מכסה תואם (למשל: צנצנת גדולה ונקייה המתאימה לכבישת חמוצים). סוגרים את הכלי ונותנים לקפה לעמוד במשך 12 שעות בחוץ.
ואז:
1. מסננים את הקפה דרך פילטר קפה או דרך פלאנג'ר.
2. ממלאים כוס בקוביות קרח. יוצקים כ-1/2 כוס מרכז הקפה שהכנתם. משלימים עם מים או עם חלב.
(אם הכנתם כמות גדולה מראש, שומרים אותה בכלי גדול במקרר עד לשימוש הבא).

>>>
עד סוף אוקטובר יש מספר שירים מוגבל שרצוי לשמוע עם הקפה הקר.
זה אחד מהם:

אמהות | ילדים | רגעים

נעים מאד, פרוייקט חדש בבלוג, בשיתוף עם הצלמות אביטל ולץ (מ-lililoft) ונירית גור-קרבי.

>>>
קפצה ראשונה למים: חברתי הטובה מאד ענת, 43, פסיכולוגית, נשואה לדני כמעט 20 שנה, אמא לארבע בנות בנות 16, 14, 9.5 ו-7. גרה בתל אביב.

צילמה: אביטל ולץ

5

7

1

2

3

15

4

10

9

6

8

>>>
בינתיים מאחורי הקלעים, אני צילמתי עם הטלפון:

13

12

11

14

>>>
ענת אומרת:

ארבעה ילדים / תמיד רציתי משפחה גדולה. ארבע נראה כמו מספר טוב לעצור בו.
בקרים / אני קמה כמעט כל יום ב-6.00 לרוץ או לשחות. אני מתחילה מוקדם כי חשוב לי לראות את כל הילדות לפני שהן יוצאות לבית הספר. בגלל שבחלק מהערבים אני עובדת, אני רוצה לתפוס אותן בבוקר, לשאול איך עבר עליהן הלילה, מה הן מתכננות ומתי במשך היום ניפגש שוב. פעם הייתי מפספסת חלק מהן בבוקר וזה היה גומר לי את כל היום.
בגדים/ הפריט שיש לי הכי הרבה ממנו בארון זה ג'ינסים. הייתי רוצה להיות מישהי שיש לה הרבה שמלות.
עצות / כפסיכולוגית אני לא מאמינה בלתת עצות, אבל כאמא קשה לי לפעמים להתאפק. העניין הוא שמי שרוצה עצות אלה המטופלים, ומי שממש לא בעניין הם הילדים.
תכונות / אני יותר אוהבת את התכונות שפיתחתי במשך השנים מאשר את אלה שנולדתי איתן. למשל את היכולת החדשה שלי לספור עד עשר. או לפחות עד שלוש.

ציטוט משיר/
you can spend your time alone, redigesting past regrets, oh
or you can come to terms and realize
you're the only one who can't forgive yourself