ארכיון תגית: אילנה אפרתי

עשו לי את השבוע

2 march

01 המכנסיים האלה
02 תאורה מחמיאה
03 בנדנה לבנה (היוזמה של BOF, הבנדנה הזו של טלי קושניר)
04 מכירה מיוחדת מכל מיני עונות של אילנה אפרתי, עד ה-10/3 (הזדמנות להכניס לארון בגד שיחזיק שם נצח)
05 קולקציית ג'ינס REAL של זארה
06 למי שנגמלה מארנקים גדולים
07 מאז שמברשת דפני נכנסה לחיי אין לי יותר ימי שיער רע. רק ימי שיער טוב וימי שיער עוד יותר טוב. עכשיו השיקו שם את הדפני גו, שהיא קטנה יותר, מתאימה לנסיעות והכי חשוב: זולה יותר

>>>
אל תקרא לדחייה והשהיה עצלנות. קרא להן פחד.
(דרך האמן / ג'וליה קמרון)

>>>
Nothing ever changes when you're acting your age

אשה חכמה מדברת | שיחה עם אילנה אפרתי

5

יש רגעים בהם את שמה לב איך פיזית המוח שלך מתרחב. כל מפגש שלי עם אילנה אפרתי גורם לתזוזות כאלה. בשבוע שעבר שוב קפצתי לסטודיו שלה כדי לדבר ולהספיק לראות את המיצג בקומה הראשונה שלו.

(המיצג הנוכחי יוצג עד ה-25/5. דיזנגוף 266.
אפשר לתאם מראש: 03-5465905, או לנסות לעבור במקרה ולצלצל בדלת, עד 18.00).

1

8

2

12

7

4

3

13

9צילום השמלה והז'קט: רן גולני. השאר צולמו בטלפון שלי

אילנה אומרת:

מה זה מעצב /// 35 שנה אני מעצבת, ואני לא מפסיקה לשאול את עצמי שאלות. התחלתי לעצב כי לא מצאתי בגדים שרציתי ללבוש. היום אני חושבת שיש עודף מהכל והאופנה מכתיבה התנהלות של קנה היום, זרוק מחר ולזה אני לא מתחברת. אני חוזרת להתחלה. התחלתי ממקום של תיקון, וגם היום אני מתקנת: אני נותנת לנשים סוג של יציבות במלתחה. אני מספקת את הבסיס היציב, כמו הרהיטים הטובים שאת קונה הביתה ולא מחליפה כל כמה שנים.

לבוש נשי ולבוש גברי /// ההגדרות האלה לא מפעילות אותי ואני לא מרגישה חובה לציית להן. אף פעם לא מיגדרתי את עצמי דרך בגדים.

לחשוב דרך הידיים /// אני גוזרת. אני תופרת. אני מבינה את החומר. לעשות זה להבין.

החיים באיטליה /// המעבר לחו"ל צימצם את החלק המסחרי ופינה מקום להתנסות. חזרתי לעבוד בסטודיו. בשנות האלפיים המוקדמות המותג היה בשיא, מכרתי לעשר חנויות והתחלתי להרגיש שהעסק יוצא משליטה, שאני, אילנה אפרתי, מתחילה לעבוד בשביל הדבר הזה. הפוקוס האישי שלי הוא לא מסחרי. היה לי חשוב יותר להשאר סקרנית, להמשיך לשאול שאלות. היום העסק משלם לי על הזכות להמשיך לחקור, לא באתי לעשות קופה. העסק סגור חצי שנה כי אני חיה בשני מקומות. אני לא יכולה לחיות במקום אחד, ויש לזה מחיר. שואלים אותי: אז זה כדאי לך? אני עונה שמה שאני מפסידה זה כסף, ומבחינתי זו עסקה טובה.

הצעירים מבינים /// ב-1995 התחלתי לעשות בגדי עבודה. זה נחשב אז פעולה חתרנית, רוח התקופה הכתיבה לוגואים והתחלת האופנה המהירה – כל מה שהיום קשה לנו איתו התחיל אז, וכבר אז אפשר היה לזהות לאן זה יתגלגל. הצעירים היום מחפשים צניעות. משהו מקומי. רגוע. לקנות פחות. לגדל ירקות על הגג.

בלי שיווק /// אני משקיעה את רוב המאמצים באיכות חומרי הגלם ובביצוע. לצערי העידן הנוכחי מאד צפוף וקשה למשוך את תשומת הלב של המדיה המסקרת אופנה לדיבורים על איכות, אומנות, תהליכים, איטיות, מחקר ותרבות, ואלה העולמות שמרתקים אותי.

השפעה /// אני לא צועקת, אני מדברת בשקט. גם בחיים וגם בבגדים. להכניס בגד לארון של אדם אחר זו פעולה. אני מייצרת נוכחות בחיים של אחרים.

פשתן /// פשתן מאד מתאים לאיזור שלנו, כי הוא המנדף הכי טוב שיש, הבגד הכי נכון ללבוש כשלח. הוא אידיאלי לנסיעות, אני אורזת בגדי פשתן, שוטפת בכיור בערב ועד הבוקר הם מתייבשים. אני יכולה לארוז ככה טרולי לנסיעה של שבועיים. פשתן זה עולם שלם, הכל תלוי בסוג האריגה: פשתן גס שיתאים למכנסיים, פשתן קרפ מחוט מסולסל, פשתן דקיק של 70 גרם למטר. להגיד "פשתן" זה כמו להגיד "מקרר", זו מילה גדולה מדי. בגד מפשתן הוא בגד לעשרות שנים, הוא לא נקרע ומתיישן נהדר. ולא, לא צריך לגהץ אותו.

אם לא הייתי מעצבת /// הייתי אנתרופולוגית.

>>>
If I kiss you where it's sore
Will you feel better

 

מוזה בשבוע | אילנה אפרתי

5

6

3

4

ilana efrati (2)

>>> מה אנחנו יודעות על אילנה אפרתי? שהיא הצליחה לפצח את חידת הגם וגם. אילנה אפרתי גם גרה באיטליה בבית עתיק שמוקף בטבע ירוק ועתיק עוד יותר ממנו, וגם פועלת ומעצבת בתל אביב בתוך הנוף הכי אורבני שיש.

>>> מה היא אומרת? למשל: "מבחינתי החיים הם מעגל, פיזי ומטאפורי. הכל חוזר אלינו או אל הדור שאחרינו. מתוך תפיסת העולם הזו אני פועלת. זה דורש מחשבה קדימה, הבנה, דימיון, צניעות וויתור".
וגם:
"יצירת אוסף בגדים זו אחריות שיש בה הזדמנות להשפיע. אני מוצאת שהדרך הטובה ביותר להשפיע ולשנות היא צעד צעד, במישור האישי והפרטי, בלי הצהרות גדולות או פרובוקציות. מתחילת הדרך, כל הבגדים מיוצרים מחומרים טבעיים ונושמים, פה בתל אביב". אגב, אילנה לא אומרת "קולקציה", היא אומרת רק "אוסף".
על הערב החד פעמי שקיימה לפני שבועיים במוזיאון ישראל בירושלים לרגל חגיגות שלושים שנה לעבודתה כמעצבת: "הבדים עוטפים אותנו ונוכחים בחיינו מהלידה ועד המוות. הם מרתקים אותי כמו ספרים. אנחנו אומרים שהבגד הוא בית, והטקסטיל הוא טקסט, ספר. לכן הצגתי את הבדים במוזיאון כמו ספרים על שולחן, מחכים שידפדפו בהם".

>>>
The mind is the limit. As long as the mind can envision the fact that you can do something, you can do it, as long as you really believe 100 percent
(דברים שלמדתי מדיוויד הוקני ואילנה אפרתי)

>>>
I once found a recipe for what to do to cure my needs
I'd packed some things just what I need
Only bare necessities

פרטים קטנים (או: השראות לחודש יוני)

2

\\\ סניקרס לבנים + אריחים צבעוניים (הכשרון של מר ריפלי)

5

\\\ רקמה על פסים (מהאינסטגרם של גלביה)

4

\\\ צווארון מצויר ביד (מתוך קולקציית הקיץ של אילנה אפרתי)

7

\\\ אין כזה דבר יותר מדי מנעולים (la garconne)

1

\\\ לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן (i love jewelry)

3

\\\\ יש יותר מדרך נכונה אחת לקשור סוודר (זארה)

8
\\\ כמו כן, יש יותר מדרך אחת ללבוש צעיף (כפי שמדגימה לנו, באדיבותה, מריל סטריפ ב"זכרונות מאפריקה")

6

\\\ I'LL SEE IT WHEN I BELIEVE IT

>>>
it's our time. It's our time down here
(מייקי, הגוניס)

>>>
I'm driving by your house
Though I know you're not home

לא רק הגוניס, גם השיר הזה קורה בשנות השמונים. הוא מחופש לשיר אהבה, אבל זה בעצם שיר על סטוקר. כולנו היינו סטוקרים באייטיז. להגנתנו אומר רק שלא היה אז פייסבוק.