ארכיון הקטגוריה: מיומנה של כתבת אופנה

מה גברים צריכים ללבוש (לדעתנו)

1

2

3

5

4

נתן וויליאמס מקינפולק, אחד שיודע, לסדרה zara pictures מתישהו ב-2014

>>>
לא שיש לי דעה לגבי מה שגברים צריכים ללבוש, אבל במוסף לגבר שאלו, וכמו שאומרים: הייתי מבוגרת והייתי צריכה את הכסף.
אז הנה:

אנחנו שונאות לייעץ, או להתערב בעניינים של אחרים, אבל שאלתם, אז אין לנו ברירה.
אם זה היה תלוי בנו, זה מה שהייתם לובשים:

1. שכבות. משום מה אנחנו מאמינות ששכבות של לבוש מעידות על עומק רגשי.
2. בגדים מטופלים היטב. במילים אחרות: אתה לא מעוניין לגהץ? אל תלבש בגדים שדורשים גיהוץ.
3. בדים שנעים לגעת בהם. זו הגדרה אבסטרקטית מדי, אתם אומרים? בגדול, עדיף בדים טבעיים ונושמים.
4. נעליים שמבינות מה מצופה מהן. נעליים הן דבר חשוב, כי נשים מסתכלות על נעליים. הנעליים צריכות להתאים לסיטואציה, והגרביים צריכים להתאים לנעליים. אגב, הרשת מלאה באתרים שחקרו את הנושא לעומק ועתה הם מציגים את מסקנות המחקרים שלהם באופן אמפירי ומשכנע. כך, למשל, תגלו שרוב הנשים מעדיפות שתנעלו כפכפי אצבע בחוף הים (ולא כפכפי אדידס או נעלי בד) וסניקרס ללא שרוכים בסוף השבוע (ולא מוקסינים).
5. ג'ינס. כשיש ספק, תלבש ג'ינס. הרבה יותר קשה לפספס בבחירה של ג'ינס מאשר בבחירה של כל זוג מכנסיים אחר. תוודא שיש לך בארון לפחות ג'ינס אחד בצבע כחול כהה ובגזרה ישרה ונטולת קרעים או התפרצות יצירתית אחרת של מי שעיצב אותו.
6. כחול. רוב הנשים שנשאלו איזה צבע הן מעדיפות שגברים ילבשו, ענו כחול. אם אתה לא יודעת להתאים צבעים, תתרכז בכחולים. רצוי כחול נייבי שמחמיא לכל גווני העור ותמיד נראה יקר יותר משאר הכחולים.
7. קלאסי ופשוט. בדיוק כמוך. פריט הלבוש המתחכם היחיד שהארון הבסיסי שלך יכול לשאת הוא בגד ים בהדפס הומוריסטי
8. התאמה אישית. האורך של המכנסיים צריך להיות מדוייק. גם האורך של השרוולים והעניבה. תסתכל על טראמפ, ותעשה הפוך.
9. לא כל גבר יכול ללבוש צעיף. או כובע. אם אתה לא בטוח שאתה יכול, אתה לא יכול.
10. אחת ולתמיד, סוגיית הגרביים: גרביים שחורים, בכל מצב. גרביים כחולים, בכל מצב, חוץ במקרה בו אתה לובש מכנסיים שחורים. גרביים לבנים, רק לאימון. כמו כן, כשמישהו אומר לך: איזה יופי של גרביים! זו לא מחמאה. אותו הדבר לגבי השעון. אם קיבלת מחמאה על השעון שלך, סימן שהוא גדול מדי (זה טיפ של כריסטופר ביילי מברברי).
11. מה לא ללבוש חשוב כמו מה כן ללבוש, אולי אפילו יותר. תגיד שלום יפה לקרוקס (לפחות כשאתה יוצא לדייט), תיפרד מכל התחתונים המחוררים שלך, השלך את חולצות סיום הקורס, תחשוב פעמיים לפני שאתה יוצא מהבית במכנסיים קצרים מדי, וזכור: אין בנמצא מזג אוויר שמצדיק נעילת סנדלים עם גרביים.

>>>
"במגזין, העובדה שאין ברשותי ולו פריט אחד הנושא את הלוגו של פראדה או גוצ'י היא מקור לבושה קולקטיבית. עלוני פרסומת למכירות של פריטים לדוגמא מושארים על השולחן שלי עם הכיתוב: "לתשומת ליבך"."

(מתוך התנהגות למופת של ג'יי מקנירני. תרגום: אמנון כץ)

>>>

עשרה דברים שכדאי לזרוק

2

5

7

1

4

לא לזרוק: פריטים שקוששתי וירטואלית ב-H&M Home בציפייה למרץ (אז הם אמורים לנחות בארץ).

>>>
כן לזרוק: עשרה דברים לזרוק עכשיו. התפרסם במקור בטור שלי בלאשה.

2017 כבר התחילה, אפילו מרקורי כבר התיישר, נותר רק להעיף מהבית כמה חפצים מיותרים, לשתות תה צמחים ולהרגיש כמו חדשה.התחלנו?

01. כלי פלסטיק שאין להם מכסים. עד שלא ימציאו אפליקציית טינדר לכלי פלסטיק, המקרה הזה אבוד. הם יישארו לבד – לא שיש בזה משהו רע – אבל הם כלי פלסטיק. אין לך מה לעשות איתם כשאין להם מכסים.
02. גרביים בודדים. ע"ע סעיף מספר 1.
03. מצעים סינטתיים. אלה שאת שומרת למקרה שתבנו סוכה. בסבנטיז. לפני שהיתה לכם סוכה מוכנה.
04. גדג'טים פרה-היסטוריים. אם הילדים שלך שואלים "מה זה?", אפשר לזרוק את זה.
05. מכשיר הכושר שמסתתר מתחת למיטה. קנית אותו ברגע של חולשה מול ערוץ הקניות, אבל זה שהוא עלה הרבה כסף לא אומר שאת חייבת להמשיך לשלם כל החיים באמצעות רגשי אשם, מקום איחסון מבוזבז וזמן איבוק מיותר.
06. תבלינים אקזוטיים. למרות היומרה, אף אחד בבית לא מבשל איתם, ולא, הם לא מוסיפים אופי לעיצוב של המטבח.
07. קולבי פלסטיק מכוערים. זה הזמן לעבור לקולבי עץ נאים (אפשר להשאיר כמה קולבי פלסטיק לטובת ייבוש בתליה של בגדים שצריכים גיהוץ אבל אין סיכוי שתגהצי).
08. כריות ישנות. הפנים שלך מונחים על הדבר הזה לפחות שש שעות כל לילה!
09. לוחות שנה. את לא באמת משתמשת בהם, נכון?
10. כוסות קפה מכוערות. את לא זוכרת איך הן הגיעו לארון, אבל לא מדובר בגזירת גורל. את יכולה להיפטר מהן.

>>>
יפה על אגם הסופיריור בזריחה.
הייתי יכול להתעורר כאן שנים,
קפוא מבחוץ ובוער מבפנים.
אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש.

(מתוך אני אמשיך למצוא עד שאני אחפש / אריק ברמן)

>>>

בדרך לשיער אפור, מסקנות ביניים

5

3

2

מתאימה את השיער לשיש באמבטיה: שרה האריס ב-into the gloss

>>>
לפני שנתיים וחצי הפסקתי לצבוע את השיער. טור מסקנות (הופיע בטור שלי בלאשה):

30% שיער לבן. זו היתה ההגדרה של הספרית שלי למתחולל על ראשי בפעם האחרונה שהייתי אצלה: "זה אומר שכל שערה שלישית על הראש שלך, לבנה", היא ניסתה לדייק את הכוונה שלה, כשחשבה שהיא איבדה אותי עם הדיבורים על אחוזים. למעשה המבט המרחף שלי היה קשור לעובדה שבזמן שהיא דיברה, אני ניסיתי להחליט אם להשאר לשבת בכסא ולעשות גוונים, או להסתפק בקצוות וללכת הביתה.
בשנתיים וחצי האחרונות הפסקתי לצבוע את השיער.
סיבות רשמיות: אני אוהבת שיער מכסיף, מכבדת את הזמן החולף, לא מפחדת להתבגר.
סיבה אמיתית: אני לא מסוגלת לשבת במספרה יותר מעשרים דקות (ולא אוהבת את התוצאות של צביעה ביתית).

מפה לשם, שנתיים וחצי ללא צבע, ויש לי מסקנות לטובת מי ששוקלת ללכת על זה:
1. רוצה להפסיק לצבוע? מוטב שתהיי גבר. כן, אני לא מחדשת פה כלום, ובכל זאת. לאחי הצעיר ממני יש את אותה כמות של שיער לבן שיש לי. אולי אפילו יותר. האם מישהו פנה אליו בשנים האחרונות והחמיא לו על האומץ? ניחשתן נכון: לא. האם נשים פנו אלי והחמיאו לי על האומץ? ובכן, כן. כל יום.
2. קחי בחשבון, שיער לבן הוא כמו הריון: הוא נמצא ברשות הכלל. כשהיית בהריון זרים מוחלטים נגעו לך בבטן? צפי לליטופי שיער אקראיים מעוברות ושבות. כשהיה לך תינוק במנשא קיבלת פידבקים שלא ביקשת ממי שסבר שהוא לא נושם? הכירי את אלה שלא מתחברות לבחירה שלך: "אני, האמת, פחות מתחברת לשיער לבן", ובכן, זרה מוחלטת, תודה ששיתפת. ריגשת.
3. לבחור כל יום מחדש. הא לך משפט קלישאתי שאני לא מאמינה בו כמעט בשום תחום, אבל דבקה בו כשזה מגיע למראה חיצוני. צבע בשיער, אחרי הכל, הוא לא החלטה לא הפיכה. היום אני לא צובעת, מחר מי יודע (אולי ימציאו צבע שצריך לשבת בשבילו במספרה רק שלוש דקות).

>>>
After lunch, she said that she was getting her hair colored and wouldn't be coming back to the office
"?I said, "you hair is dyed
"colored", she said. "never say dye"

(לידיעת ציבור הצובעות. מתוך The girls guide to hunting and fishing / Melissa Bank)

>>>
מי שמחפשת השראה להפסיק לצבוע ונמאס לה משרה האריס (בעיקר אחרי שראינו אותה בסרט "אופנה אבסולוטית"), יכולה לאמץ את אניקה, אחת עם שיער אפור, חיים פוטוגניים במיוחד וחוש הומור.

>>>
אתן מוזמנות, כמובן, לעקוב גם אחרי, אם כי אצלי תמצאו פחות תמונות שיער ויותר תמונות שמיים.

jan 2017

>>>
מי שלא מחפשת השראה להפסיק לצבוע את השיער, הנה שיער מדורג וצבוע במיטבו

הכל קשור, או: איך סידרתי את הארון ונגמלתי מסוכר

1

5

3

4

7

tres fall 2016-2017 | בגדים ששורדים דיטוקס ארוני | צילום: מירב בן לולו

>>>
לא מפחדת מפחמימות, הדור הבא.
אחרי שראיתי את עדו לביא, הצלם שאני ותמי ארד עובדות איתו על המדור "בית הספר לאופנה", עושה דיטוקס של שלושה שבועות, השתכנעתי שגם אני יכולה. זה סיפור הרקע לטור הזה, שהופיע במקור בלאשה:

את הבלוג שלי פתחתי לפני תשע שנים. כשעשיתי את זה, נדרשתי לסוגיית התיאור העצמי. אחרי חשיבה קצרצרה, הוספתי לתיאור את המשפט: לא מפחדת מפחמימות. כזו הייתי, בת 35 ומצויידת באומץ המבוסס על טימטום, או לפחות על קוצר ראייה. חמש שנים אחר כך העדר הפחד של מפחמימות התחיל להתנקם בי והתחלתי לעלות במשקל. אומרים שישראל היא שיאנית העולם המערבי בצריכת סוכר, אני חוששת שיש לי חלק גדול בהישג הזה. אבל זהו, פרשתי ממרוץ צריכת הסוכר (אני רק בתחילת הדרך, אבל מעולם לא היתה לי בעיה לרתום את העגלה לפני הסוסים).
איך עשיתי את זה? מעשית, באמצעות אפליקציה שנקראת detox 21 days (עולה פחות מ-30 שקלים) שמסייעת למי שמעוניין לאתחל את המערכת ולא לאכול סוכר, גלוטן ומוצרי חלב במשך שלושה שבועות.
קונספטואלית, התהליך התחיל כבר עם סידור הארונות בשיטת מארי קונדו. אחרי הכל, את מנקה את הבית מחפצים מיותרים, וממשיכה להכניס לגוף שלך שטויות שמזיקות לו? ההתנהלות הזו התחילה להראות לפתע לא סבירה.

ככה זה, הכל קשור ודבר מוביל לדבר:

שלב א': את נפטרת מבגדים מבדים סינתטיים לא נעימים, כאלה שגורמים לך להרגיש שיתלקחו עצמונית אם תעמדי איתם בשמש.
שלב ב': את מפסיקה לאכול אוכל מעובד, כזה שישרוד מתקפה גרעינית.

שלב א': את מפסיקה לחבב בגדים צבעוניים מדי, כאלה שהצבע שלהם תמיד יתפוס יותר תשומת לב ממך (איך מזהים אותם? לבשי בגד כזה. לכי לעבודה. קבלי מחמאות מפוקפקות בסגנון: וואו, איזה צבע!).
שלב ב': את מתחילה לבדוק רשימות מרכיבים ומסרבת תוך עיפעוף לכל מה שמכיל צבע מאכל.

שלב א': את מוסרת כל בגד שיש עליו בדל אפליקציה או התחכמות אחרת.
שלב ב': את מעדיפה מאכלים שמורכבים ממעט חומרי גלם ועוד פחות שלבי הכנה.

שלב א': את מתחילה לפקפק בנחיצותם של בגדים מתוקים או ילדותיים מדי בארון שלך (תשאלי את עצמך: האם אשה שנושקת לחמישים זקוקה לחולצה בהדפס מיקי מאוס? האם חיוני להמשיך לאחסן בארון שמלה שכל יתרונה הוא שהיא מסתובבת? האם אני מתכננת להסתובב בקרוב?).
שלב ב': את מוצאת את עצמך אומרת משפטים כמו: זה מתוק לי מדי (בהתחלה תגידי את זה על קרואסון, בהמשך תשמעי את עצמך מתלוננת באותה צורה על בננה תמימה).

>>>
שנני: לרצות הכל זה הכי 2015