ארכיון הקטגוריה: מוזות

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

"כשהייתי צעירה – יותר – הייתי עסוקה במעקב אובססיבי אחרי תנועתם העצמאית של הספרים בספריה שלי, כאילו תזוזה של שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק מנקודה א' ל-ב' יכולה לרמוז על מה שצופן לי העתיד".

(מתןך פוסט שכתבתי ב-2010)

cof

cof

cof

cof

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק, סיפורים עם יותר מדי מידע:

>>> כמו רבות מאיתנו, פגשתי את שילה לראשונה בין הספרים של אמא שלי, מתישהו באייטיז. לאמא שלי היתה מיטה שהחלק האחורי שלה היה מדף ספרים. מכיון שהמדף הזה היה בחדר השינה, רוכזו אליו כל הספרים שאינם תואמי גיל, שכן עובדה ידועה היא שנערות בנות ארבע עשרה יפעילו שיקול דעת ויחליטו שלא לקרוא את מיטב כתביה של קאסיוורה הולנדר או את  דו"ח הייט בשלמותו רק בגלל שהם ניצבים בחדר השינה של אמא שלהן ולא בסלון.
תארו לעצמכן, אם כך, מה רבה היתה הפתעתי כשמצאתי שם את שילה לוין, רומן, ספר ככל הספרים, כזה שכלל לא עוסק באורגזמות ובשפע הדרכים להשגתן. סליחה, אני מתקנת: שילה לוין הוא אולי לא ספר הדרכה, אבל הוא לא ספר ככל הספרים. בכל אופן, הוא היה שונה מכל ספר שפגשתי לפניו, הוא היה הספר הראשון שהצחיק אותי כמו שחברה טובה וממש חכמה מצחיקה אותך. מאז ועד עצם היום הזה לא נתקלתי בהתחלה טובה יותר לספר. קראתי אותו בנשימה עצורה, לא מאמינה על מזלי הטוב.

>>> הנה שני דברים שלמדתי משילה לוין (וגיל 14 הוא גיל מצוין ללמוד אותם):
1. כל סיטואציה תראה מצחיקה, אם רק תצליחי להסתכל עליה מהצד.
2. ניו יורק היא לא הפתרון לכל הבעיות. היא לא הפתרון אפילו לחלק מהבעיות.

>>> במשך שנים נתתי את הספר הזה לכל מי שפגשתי, זו היתה הדרך הקלה לגלות אם עומד לפניי אדם מהטרנב שלי (טנרב – מונח של קורט וונגוט, היישר מעריסת חתול: אנו הבוקוניסטים מאמינים שהאנושות עשויה צותים-צותים, צותים שעושים את רצונו של האל, ומעולם לא נתגלה להם מה הם עושים).

>>> הספר יצא לאור ב-1972 (גם אני יצאתי לאור בשנה הזו) ותורגם לראשונה לעברית על ידי נורית יהודאי ב-1973. אמא שלי קנתה את המהדורה הראשונה והיא נמצאת אצלי עד היום.

מתוך שיחותי עם אמי לקראת הוצאת התרגום החדש:

אמא שלי: אני זוכרת שקניתי את הספר כשגרתי בארצות הברית. זה כל כך התאים לי בתקופה הזו. כשהייתי רווקה וחייתי באמריקה.
אני: גרת בלוס אנג'לס ב-1968.
אמא שלי: נכון, אז?
אני: אז הספר נכתב רק ב-1972.

>>>
אה, עוד משהו:
מהיום ועד יום שני הבא, קוראות הבלוג יכולות לקנות את הספר ב-34.90 שקלים.
מה צריך לעשות? להכנס לסטימצקי ולתת בקופה את הקוד הסודי  169016 (תקבלי על הדרך גם חברות במועדון סטימצקי או חידוש לשנה אם את כבר חברה).

>>>
בסוף התרגום החדש (שגם הוספתי לו קצת הערות) יש ראיון עם גייל פארנט, הסופרת (זוכרות שנסעתי בקיץ לראיין אותה?). הפוסט הזה מוקדש לגייל פארנט, לסוכנת שלה אליס, ולעינת ניב ורוני בק (עינת היא העורכת הראשית של תכלת ורוני היא עורכת התרגום) שאוהבות את הספר בדיוק כמוני והתלהבו מהרעיון לתרגם אותו מחדש ברגע בו העזתי להגיד אותו בקול רם.

She's saying
Love is like a barren place"
And reaching out for human faith
Is, is like a journey
"I just don't have a map for

איפה הייתי ומה עשיתי #26

איפה הייתי: בסטודיו now pottery של עירית בירן
מה עשיתי: ביליתי בוקר מושלם שכלל התנסות ראשונה בעבודה עם אובניים, שמיטת לסת מול הכלים היפים והבית היפה של עירית וארוחת צהריים שהיא הכינה

cof

cof

cof

cof

cof

dav

cof

cof

cof

cof

cof

cof

cof

>>>
הפסקתי כבר לספור כמה דברים טובים הגיעו אלי דרך הבלוג, אבל זה היה אחד מהם:
כתבתי באחד הפוסטים שהתחלתי לאהוב קרמיקה, ועירית כתבה לי שהיא תשמח לארח אותי בסטודיו שלה להתנסות.
לעבוד על אובניים זו חוויה דומה מאד למדיטציה.
מתחילים בלמרכז את החומר, ואז צריך לפתוח ולהרים אותו.
עירית אומרת שלרוב האנשים קשה מאד עם השלב של המירכוז.
בוודאי ללא תתפלאו לשמוע שבמהלך העבודה למדתי על עצמי את מה שאני כבר יודעת:
אין לי בעיה להתמרכז, יש לי בעיה להתרומם.
(זה היה סיפור אישי עם יותר מדי מידע).

>>>
אחרי שעבדנו, הלכנו לאכול.

cof

dav

cof

dav

cof

cof

cof

cof

cof

32

33

עירית אומרת:

גיל /// אני בת 52 וזה לא הולך להשתפר (יש לה ארבעה ילדים, בני 26, 23, 20 ו-15)

שינויים /// הייתי עורכת דין כמעט עשרים שנה, וב-2009 עזבתי.

כאן ועכשיו /// המיינדפולנס הגיע אלי מכמה כיוונים במקביל. קראתי ספר של קרלו  שטרנגר, והרעיון שנשאר לי ממנו היה חיפוש חוויית ה-flow האישית. באותו זמן הבת שלי עשתה בגרות בפסיכולוגיה, והגעתי דרכה למאמרים על הפסיכולוגיה של האושר ועל ההתמקדות בכאן ועכשיו.

flow /// הבנתי שהכל מתחבר. המקומות שאני חווה בהם זרימה, אלה שגורמים לי להיות במודעות מלאה ומרוכזת כולי בעשייה, הם בישול, אירוח ויצירה בסטודיו. הבנתי גם שהאהבה שלי לכלי אוכל נובעת מהמודעות שלי לפעולת האכילה. הרגע הזה, שאני אוכלת, ממקד את כל תשומת הלב שלי, והכלי הוא חלק מהחוויה ההוליסטית.

שובע /// זה אולי יישמע מצחיק, אבל כשאני נהנית מהחיבור בין הכלי לאוכל, אני צריכה פחות אוכל כדי לשבוע.

כלים /// הכלים שאני עושה הם הקנבס של האוכל, פשוטים ומינימליסטים. כלי טוב הוא כלי שכיף לאכול איתו, שהמפגש בינו לבין האוכל יוצר משוואה של 1+1=3
>>>
לא האמנתי, אבל הצלחתי לייצר כמה כלים (עירית צבעה אותם, אני לא עד כדי כך מוכשרת)

35

31

cof

cof

>>>
ויש גם את השיר הזה, שעירית מקדישה לכל הנשים שעובדות עם הידיים

36

>>>
אם פספסתן במקרה: הכתבה של רונית ורד שהתפרסמה במוסף סוף השבוע של הארץ, על פרוייקט שיחזור הארוחה ההסטורית שעירית יצרה בהשראת ציורים של קלרה פיטרס.

>>>
כאן ועכשיו.

באה לעבוד | סרינה מיטניק מילר

4

7

3

1

6

5

9

סרינה מיטניק מילר היא אמנית קליפורנית (שנולדה בבוסטון וגדלה בהוואי) והבעלים של הג'נרל סטור בסן פרנסיסקו ווניס. היום היא והמשפחה שלה גרים בטופנגה (חצי שעה מל.א) בבית שנבנה במקור כבקתת צייד ב-1927.

התמונות של סרינה נלקחו בהשאלה מפה, מפה, מפה ומפה.

סרינה אומרת:
what I have gathered from my short existence on this planet is you cannot force things to happen. The process of gathering the inspiration has become routine: eyes open, visually documenting surroundings day by day

שגרת היופי של סרינה:
Jumping in the ocean followed by a nice hot bath and a good night’s sleep. Mountain Ocean Coconut Lotion and Dr. Hauschka Lip Care Stick I cannot live without

ארבעה דברים שהייתי קונה אם הייתי עכשיו בסן פרנסיסקו. או בוניס (ב"הייתי קונה" אני מתכוונת ל"הייתי מתלבטת שעה ובסוף קונה ספר בישול או מפיות בד"):

gs

>>>

דברים שחבל שלא קניתי

2

1

4

5

3

11

בשיבתי בניכר ביליתי כמעט כל יום באתר של glossier, מעדכנת שוב ושוב את עגלת הקניות שלי, עוסקת בהתלבטויות ויודעת שבסוף לא אקנה כלום (מטעמים טכניים. הם מקבלים רק כרטיסי אשראי עם כתובת בילינג מקומית).
עכשיו, זה לא שאני כל כך אוהבת איפור (אני לא), אבל אני מאד אוהבת סיפורים, ובשביל הסיפור של glossier אני מוכנה להשתמש אפילו בקונסילר.

>>>
מי שהקימה את glossier היא אמילי וויס, מי שעומדת גם מאחורי into the gloss. ההתמחות שלה, מיותר לציין, היא תוכן.

10


7

6

9

אני מספרת לעצמי שזה בסדר שלא קניתי שום דבר, כי אחרי הכל, את הסיפור אני יכולה לספר לעצמי גם עם מוצרים אחרים.

הסיפור הוא, בכמה מילים:
1. איפור הוא בחירה.
2. גם בטיפוח את יכולה למצוא לעצמך גרסא של מדים.
3. המילה הכי שימושית בשפה: פחות.

>>>
טיפ: כשאין לך זמן, השתמשי במוסיקה במקום באיפור.

Then I look at you
And the world's alright with me
Just one look at you
And I know it's gonna be
A lovely day