ארכיון הקטגוריה: אמהות | ילדים | רגעים

אמהות | ילדים | רגעים

גילי שני, 32, אמא של זואי וריי, בת זוג של דדי, מאפרת, אסתטיקנית (הוכחה: האינסטגרם שלה: @gilishaniz), אוהבת אוכל טוב ואנשים עם לב טוב. גרים בחיפה

צילום: אביטל ולץ

IMG_7788

IMG_7738

IMG_7739

IMG_7759

IMG_7745

IMG_7793

IMG_7823

IMG_7833

IMG_7830

IMG_7901

IMG_7869

IMG_7787

IMG_7795

IMG_7791

n

IMG_7842

IMG_7737

IMG_7796

וגם טיפה מאחורי הקלעים (צילומים ממצלמת הטלפון שלי, המוכיחים שוב ש-wherever you go, there you are):

2

5

3

1

4

גילי אומרת:

לגור על ההר /// לשבת במרפסת אחר הצהריים ולקבל את הבריזה מהים. שלא לדבר על זה שתמיד יש איפה לטייל ואפילו לקטוף פטריות.

המקום בו גדלתי /// אני מקווה שהבחירה שלנו לחזור לחיפה תיתן לבנות חווית גדילה דומה לשלי. לשחק עם הילדים של השכנים. לחקור את הואדי מאחורי הבית.

איך נפגשנו /// אני הייתי הברמנית, הוא היה המנהל. אחרי שלושה חודשים נסענו לגור בארצות הברית לחצי שנה. כשיודעים, יודעים.

ים /// את ירח הדבש עשינו באוסטרליה. דדי גולש, ובקיץ אין יום שאני לא בים עם הילדות.

אנה ואלזה /// כשזואי רק התחילה עם תסביך ההערצה הזה, היא היתה בקטע של אנה ואני חשבתי ביני לביני: איזו ילדה חכמה יש לי, מבינה מי מניע את העלילה. מפה לשם זה לא החזיק הרבה זמן והיא עברה לאלזה.

אג'נדה איפורית /// אני מאמינה שאיפור צריך לשפר את הקיים ולא להסתיר אותו. מינון הוא שם המשחק.

מה נשים רוצות /// "תכסי לי את כל הפגמים, אבל שלא יראו ששמתי מייקאפ".

>>>
שיר שמזכיר לגילי את חיפה.

האור המשונה שבין ערביים
לא שקיעה ולא זריחה
העיר אותי אחר הצהריים
לגלות שנרדמתי אצלך

אמהות | ילדים | רגעים

תכירו את כרמית יוכפז, 46,  נשואה לאלעד כמעט 20 שנה, אמא של יהונתן, 16.5, יהלי, כמעט 13 ושירה, כמעט 8. גרים ברמת גן.  אולי אתן מכירות אותה מספרי must have, אבל חוץ מזה היא גם יוזמת, מארחת ומחפשת דברים טובים (המכירה בחמישי ושישי תהיה אצלה בבית).

צילום: אביטל ולץ

IMG_5983

IMG_6030

IMG_6271

IMG_5984

IMG_6160

IMG_6079

IMG_6082

IMG_6282

IMG_6068

IMG_6123

IMG_6260

כרמית אומרת:
גינה /// ריח טוב. יסמין, יערת דבש, לוונדר, גינת ירק, ויסטריה פורחת.
אירוח /// צבעוני, טרי, חמוץ, חריף, מוגש בקפידה. אני קוראת מלא מתכונים כדי לקבל השראה ומשם מאלתרת. אוהבת מאד את רותם ליברזון
רגע מושלם /// מקלחת חמה.
בת אחרי שני בנים /// מזל גדול. קוקו גבוה, צמה מהודקות ושיחות ארוכות ומפורטות.
הפרטים הקטנים /// כל החיים מחפשת כאלה שעוד אף אחד לא ראה.

מתכון לסלט המושלם שכרמית הכינה לנו בזמן הצילומים:
סלרי עלים
גזר
קולורבי
תפוח ירוק
1/2 פלפל ירוק חריף קצוץ דק
נענע וכוסברה קצוצות

חותכים לפרוסות דקות/גפרורים, מתבלים בהרבה לימון, מלח גס שומן זית ומשאירים רבע שעה שהשטעמים ייספגו.

///
ובינתיים מאחורי הקלעים:

6

4

2

5

1

3

>>>
השיר שכרמית בחרה.

כשאלוהים ברא ת'חושך
הוא ברא לנו ירח
שיראו איך אנחנו פוחדים
את הירח שם גבוה
שלא נוכל לנגוע
ויש כמה שעדיין מנסים


 

 

 

אמהות | ילדים | רגעים

והפעם: האמנית טרינה שונינג בן יעיש, שאני עוקבת אחריה באדיקות באתר ובאינסטגרם שלה (יש גם חנות). טרינה היא אמא של נועם ויונתן, תאומים בני 10, ודניאל, בן 8. הם גרים במושב תלמי אלעזר.

צילום: נירית גור קרבי

new

10

7

5

2

1

15

22

19

4

3

6

13

8

14

18

17

16

21

טרינה אומרת (היא דנית, אז היא אמרה הכל באנגלית. התירגום שלי עושה עוול למקור, שהוא פשוט שירה):

אור /// אני מדנמרק, ואני חושבת שלסקנדינבים יש הערכה מיוחדת לאור. בקיץ הימים ארוכים ונמשכים עמוק אל תוך הערב והמעבר בין יום ללילה נמשך על פני שעות ארוכות, אבל גם בקיץ אנחנו לא לוקחים את האור כמובן מאליו. בארץ נראה לי שהיחס לאור בבית הרבה יותר מעשי: מאירים כדי שאפשר יהיה לראות מה עושים.  לישראלים יש גם נטיה, ואני מכלילה, להעריך יותר שמים כחולים ואור בהיר. דווקא הגוונים המיוחדים של הים ביום חורף אפרורי, או הדרך בה קרני השמש נשברות דרך העננים אחר הצהריים ביום מאד מעונן, מייצרים את האור הכי רך וחם.
ואחרי שאמרתי את כל זה: האור בארץ הוא ברכה, הייתי בדנמרק בדצמבר, ואחרי כמה שבועות בחורף הדני לחזור לאור הישראלי, זה כמו תרופה.

השעה הכי יפה ביום /// אני מנסה להיות אדם של בוקר, להספיק ולעשות דברי אחרי שהילדים יצאו לבית הספר והבית ריק, אבל הקצב הטבעי גורם לי להרגיש יותר יעילה ויצירתית דווקא בשעות הערב המאוחרות. אני מקווה שההתבגרות תביא איתה העדפה לבקרים.

השראה /// הטבע הוא ההשראה הכי גדולה בשבילי. לפעמים הילדים מביאים לי נוצה או עלה יפה שהם מצאו. אני אוהבת את זה שהם חושבים עלי כשהם מוצאים את הדברים האלה.

חיים ברשת /// אני מוצאת המון השראה גם באינטסגרם ובפינטרסט, יש כל כך הרבה אנשים מוכשרים בעולם. העניין עם הרשתות החברתיות הוא שיש גבול דק בין להתמלא השראה ללהתמלא תשישות וחוסר ביטחון. הסתכלתי בלוחות הפינטרסט שלי והבנתי שיש כל כך הרבה מקומות שהייתי רוצה לגור בהם, כל כך הרבה מקומות שהייתי רוצה לבקר בהם, אוכל שהייתי רוצה להכין, בגדים שהייתי רוצה ללבוש. חלומות  ושאיפות זה נהדר, כל עוד הם מכוונים אותנו להמשיך ולהתקדם בכיוון הנכון לנו, ולא להיתפס ל"דברים".

אחד על אחד /// ביום יום, אני אוהבת שפתאום נוצרים רגעים של אחד על אחד. אני משתדלת להיות טובה יותר בלזהות את הרגעים האלה כשהם קורים.

עיר או כפר /// עזבנו את תל אביב כשהילדים גדלו קצת. שנינו הסכמנו שאם אנחנו מוותרים על חיים עירוניים, אנחנו מעדיפים לחיות בכפר. עכשיו יש לנו גינה שאנחנו מגדלים בה כל מיני דברים. יש לנו אפילו לול עם תרנגולות.

עונות /// אני אוהבת לראות את העונות משתנות. בעיר זה כמעט לא קורה, חוץ משינויי הטמפרטורה. אנחנו גרים פה כבר שש שנים, ואני עדיין בשלב ההכרות עם כל השינויים הקטנים במעברים בין העונות.

בגדים /// הדנים אומרים: אין כזה דבר מזג אוויר רע, רק בגדים לא מתאימים.

>>>
ויש גם שיר שטרינה בחרה

Drink up baby, look at the stars
I'll kiss you again between the bars
Where I'm seeing you there
With your hands in the air
Waiting to finally be caught

אמהות | ילדים | רגעים

תכירו את עדי לחובר, צורפת, מעצבת פנים (וחברה שלי מהצבא), נשואה לשי, אמא של איתמר, 16, זהר, 13, וכן, יש גם חתול. גרים בתל אביב

צילמה: אביטל ולץ

IMG_5789

IMG_5646

IMG_5656

IMG_5808

IMG_5632

IMG_5826

IMG_5671

IMG_5665

IMG_5713

IMG_5712

IMG_5787

IMG_5722

IMG_5786

IMG_5753

IMG_5746

IMG_5763

IMG_5806

עדי אומרת:
ארבעה קירות /// נכנסתי לדירה כדי לשכור אותה, חצייה היה פתוח למרפסת, רחב ידיים, מואר ומקסים וחלקה האחורי היה מבוך. נדרשו לי עוד כמה ביקורים כדי להבין ולהתאהב.

צבעים /// אני מחבבת מונוכרומיות שקטה, בהירה, רק לא מצליחה לחיות בתוכה (או ללבוש אותה לענוד אותה או לעצב אותה).

מבוא למיגדר /// בן ובת שגדלים באותו בית, שונים כל כך זה מזו, באופי, בראיית העולם, בנפרדות מאיתנו, ביחס אלינו. גדלו בבית שוויוני ולא מגדרי ובכל זאת הוא כדורגלן והיא רקדנית.

בוקר /// השעה האהובה עלי ביום היא השעה 4 וחצי לפנות בוקר, כשהשמש עולה ושומעים המון ציפורים, אפילו במרכז העיר.

בגדים /// חייבים להיות עוטפים כמו שמיכה.

השראה /// כל רגע כמעט.

שקט /// אני מעדיפה רעש.

ובינתיים, מאחורי הקלעים (צילומים עם הטלפון שלי):

6

7

8

3

10

5

4

1

2

9

>>>
יש גם שיר, ולעדי יש סיפור על הבחירה שלו:
"זה השיר שלי. זה השיר שאני שומעת כל החיים ובעיקר בשנה האחרונה, שהיתה מאד קשה. בלי לפרט יותר מדי אספר רק שבסופה הגענו עם זהר לניתוח בסן פרנסיסקו.
שלושה ימים אחרי הניתוח, ראיתי שה-waterboys מופיעים במועדון קטן, אפל וגותי. השארתי את זהר בטיפול נמרץ עם שי והלכתי לבד להופעה. זה היה הניצחון על המחלה, הרגע בו הרשתי לעצמי להפנים שניצלנו. אחד הרגעים המשמעותיים בחיי".

כל הפוסטים במדור אמהות | ילדים | רגעים