ארון מינימליסטי

2

1

3

7

5

6

8

mayflower supply summer 2014

Photographer: Elizabeth Weinberg
Stylist: Liz Hull
Model: Emily Twombly

ליז ממיפלאואר סאפליי שלחה לי את התמונות האלה (שצולמו בפאלם ספרינגס ביום לוהט במיוחד), היא אמרה שהיא יודעת שעכשיו כולם מתחילים להראות קולקציות חורף, אבל מבחינתה הקיץ יימשך עד אוקטובר. גם מבחינתי.

>>>
בכל מקרה עד אוקטובר אני תקועה עם אותה מלתחה. אפשר לקרוא לזה ארון מינימליסטי.

זה מה שכתבתי על זה בטור וידויים מתא המדידה בזמנים מודרניים:

פתאום כולם מדברים על הארון המינימליסטי. יותר נכון: כולם מדברים על אתגר הארון המינימליסטי. מהו אתגר הארון המינימליסטי? ובכן, זה בדיוק כמו שזה נשמע: האתגר הוא לעבור ממצב של ארון מלא בגדים ותחושת תמידית של אין לי מה ללבוש, לארון כמעט ריק וניהול התלבשות פשוט כמעט כמו לבישת מדים. הצרפתים, אגב, חיים ככה מאז ומעולם: קונים מעט ואיכותי ושומרים על ארון מאוורר. כבר תקופה שאני מפלרטטת עם רעיון הארון המינימליסטי, פלירטוט שנגדע באיבו בכל פעם שאני נכנסת לקניון לקנות קפה ועוברת בדרך ליד חלון ראווה. נסיעה משפחתית ארוכה לחו"ל היתה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לקפוץ סוף סוף אל הארון המינימליסטי: נותר רק לארוז מעט ולהתפעל מחדר הארונות (!) המאוורר שלי, מהמרחק מרחיב הלב בין קולב לקולב. האתגר האמיתי יהיה לשמר את הארון המינימליסטי גם בארץ. הפעם נראה לי שאעמוד בזה. רוצה לאמץ ארון מינימליסטי ולא יודעת איך להתחיל? בערך ככה:
השלב הראשון יוקדש לשכנוע פנימי. להבנה למה זה כדאי. למשל: חיסכון בכסף. למשל: חיסכון בזמן. למשל: פחות סטרס הנובע מטיפול סיזיפי בחפצים מיותרים.
השלב השני יכלול זיהוי של הסגנון האישי החביב עלייך. מי שמנהלת ארון מינימליסטי לא תוכל לקום בבוקר ולהחליט כל יום על אישיות חדשה. היא לא תוכל להיות גם נשית וקוקטית, גם טומבוי וגם בוהמיינית. היא תצטרך לבחור את הסגנון הדומיננטי שלה ומקסימום לתבל אותו בנגיעות מסגנונות אחרים.
השלב השלישי הוא המהנה מכל: העריכה. מה נשאר ומה מאוחסן (אין צורך להיפטר בשלב הזה מכל הבגדים. מספיק להרחיק אותם קצת. אגב, אם תרגישי אחרי חודש שהבחירות שעשית לא היו מדויקות, תוכלי לעבור שוב על כל הבגדים ולבחור מחדש. זה יהיה כמו לעשות קניות בתוך הארון של עצמך).
זהו, נותר רק לנוח על זרי הדפנה, ואולי לפתוח בלוג שיתאר באריכות ובצדקנות איך הצלחת איפה ששאר קורבנות תרבות הצריכה נכשלו.

>>>
איך הולך עם אתגר הארון המינימליסטי, תשאלו?
ובכן, אומר זאת כך: אני לא מתגעגעת להרבה דברים בארץ, אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי.

>>>
No more raining on this lonely town
Summer comes around when you really want it
Immortalized, young forever now
C'mon and spend the summer with me

 

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

34 תגובות “ארון מינימליסטי

  1. שירי

    נהנתי לקרוא את זה בדפוס ונהנתי לקרוא את זה פה.
    התמונות מעולות. בגדים מושלמים.
    באופן אישי לא מכירה מתלבשת מינימליסטית מבחירה. רק כאלו שאין להם הרבה בארון כי הן לא אוהבות אופנה ובגדים, אז זה לא נחשב. לצערי, גם אם זו משאת נפש אני חייבת גיוון, אם לא בשדות אחרים אז לפחות בארון!

    1. שלי גרוס המלבישה מאת

      אני מכירה כמה כאלה, אבל זה יותר מינימליזם סגנוני (יש להן את אותו בגד הרבה פעמים). ותודה על המחמאות :)

  2. אורנה

    זה נראה לי כמו הזדמנות לפעילות חברתית של קוראות הבלוג:
    מי שרוצה עזרה בניפוי בגדים, ומעוניינת לעזור בדיוק באותה פעילות – אני גרה בתל אביב :)

      1. אורנה

        אני רוצה למיין ולהוציא. זה נמצא ברשימת ה- to do שלי כבר כמה זמן, וחשבתי שעוד עין בוחנת יכולה לעזור.
        בתמורה אני יכולה לסייע בתהליך עם מישהי אחרת :)

        למה חשבת שאני רוצה את הבגדים המיותרים?

    1. יעל

      ועוד דבר! תוחזר פינת "חולצת פסים" לאלתר! דווקא ממרחק הקילומטרז' נראה לי שתמצאי הרבה השראה מפוספסת…

  3. סנדי

    התמונה הפותחת באמת נראית כמו התחלה של פינת "חולצת הפסים".

    מהיכרות עם עצמי אין שום סיכוי בעולם שאחיה בעולם מינימלי, אבל אני גאה לומר שבשנתיים האחרונות, אחרי שחזרתי מטיול בארה"ב על-הגרם-של-המשקל ועם המון דברים שאני לא באמת צריכה, אני משתדלת לצרוך פחות. זה נחמד.

    אהבתי את פסקת הסיכום :)

  4. חגית שחל

    איזה צילומים יפים, אוהבת במיוחד את השלישי.
    בחורף האחרון התעורר לי מחדש, אחרי שנים, החשק לבגדים והבאתי ביוני מארה"ב כמויות שבטוח לא אספיק ללבוש, הרבה מהם בהשראת הבגדים שאת מעלה לבלוג.
    יש לך בהחלט חלק בארון הצפוף והלא מינימליסטי שלי :)
    מתלבשת בהקפדה בבקר, נוסעת לסטודיו, מחליפה לסמרטוטים עם כתמי הצבע, ולהפך בסוף יום עבודה…

    1. שלי גרוס המלבישה מאת

      כל הכבוד לך על ההתלבשות לפני הסטודיו. בטח הייתי מסתובבת בסמרטוטים כל היום

  5. מיכל

    כרגיל התובנות שלך מרתקות אך האם אפשר ליישם
    מאמינה שאולי משהיא אבל בטח לא אני
    חלק בלתי נפרד מהנתינה לעצמי זה עוד בגד חדש
    בארון וכן ההתלבטות מה נלבש היום …ככה אנחנו
    גנטית שמו בנו גן של התחדשות ותשוקה לאוופיט חדש ומרגש ….מעבירה את ה״ישן״ לפעמים באמת שישן מהעונה הקודמת או ״ישן״ שפשוט היה טעות בקניה אחותי ואמא ממש מאושרות ..וגם אני מקום לחדש,…

    1. שלי גרוס המלבישה מאת

      גם אצלי זה נראה בלתי ישים. אני לא חושבת שזה גנטי, אבל קשה לתכנת אחרת הרגלים

  6. בר

    זה מזכיר לי את המחנכת שלי מכיתה ה' – היא היתה מגיעה תמיד באותו הבגד. נקי ומריח טוב, בטח כיבסה אותו בסוף כל יום, אבל תמיד אותו אחד.
    לזה את מתכוונת? – מאמינה שלא…

    וברצינות, את מתכוונת לבגדי בסיס מועטים בשילוב של אקססוריז מגוונים, או באמת ללבוש את אותם בגדים באותו הסטייל שוב ושוב?

    1. שלי גרוס המלבישה מאת

      לא את אותם שני פריטים, אבל את אותם שלושים (כל אחד והמינימליזם שלו)

  7. ברווזה

    אני בדרך לשם, וזה עושה לי טוב. נראה לי שחלק מזה זה תהליך אישי שקשור בלהבין (ולקבל? בל נגזים) מי שאת, מה את אוהבת, מה מתאים לך, ואיפה לקנות אותו, וחלק אחר הוא כללי יותר, וקשור ברוויה מצרכנות אובססיבית ומאגירה של עוד ועוד פריטים מיותרים (כן, גם אם הם זולים). אני אוהבת בגדים ונהנית מהם (מלראות אותם, מלקרוא עליהם, לאו דווקא מלקנות אותם). באופן מעט מפתיע אני מקבלת הרבה יותר מחמאות על "הסגנון" שלי בזמן האחרון מאי פעם. נראה לי שזה גם נקשר בבלוג שלך. אודה ואתוודה שבהתחלה לא הבנתי מה הקטע בלהציג דברים נחשקים ורחוקים שעולים (על פי רוב) הרבה מדי, עד שקלטתי שהרבה פעמים, לשזוף את העינים במשהו יפה יכול להיות מספק לא פחות מלרכוש אותו.

  8. עוד עדי

    אז זהו, כשאחליט מי אני… אני עוד לא שם.
    נשית וקוקטית כבר לא אהיה, אשת קריירה כוחנית גם לא, ולא בוהמיינית, טום בוי, שאנטי והרשימה עוד ארוכה.
    אבל מי אני כן? אין עדיין תמצית מזוקקת.
    לא כאדם ולא כסגנון.
    יש קוים כלליים, שמתאימים כמובן למבנה הגוף שלי, אולי גרסה של עמנואל אלט פלוס 10 ק״ג פלוס משקפים מנומרים?
    אבל בשנים האחרונות אני מרגישה שהמעגלים שאני חגה בהם מצטמצמים, כמו ספירלה שהולכת ומתכנסת.
    יש לך תרומה אדירה בתהליך הזה.
    אגב, ארון מצומצם היה לי לפני 17 שנה: בהריון עם הבכור. ישנו בחדר שהיה מיועד לתינוק, וארון הקיר היה בחדר השינה השני. היה בעיקר חורף. את מעט הבגדים שעלו עלי (המכנסים לא נסגרו עלי כבר ביום של הבדיקה הביתית) – סידרתי בארון של דלת אחת שקנינו לחדר התינוק. ממש סבלתי מזה.
    (כמובן שפיציתי את עצמי בגדול אחרי)

  9. tami

    אני בעד. אני מסתובבת בשווקי פשפשים באירופה, ובשלב מסוים כבר הגעיל אותי לראות את הבחורות עם ערמות של בגדים/סמרטוטים שהן פרי של תרבות צריכה שעולה על גדותיה. בשנים האחרונות אף הצלחתי לדלל בהרבה את הארון שלי והתחושה היא נורא כייפית: לפתוח את הארון, לראות לא הרבה בגדים אבל כולם פרי בחירה מדויקת וכולם משמחים אותי ביותר. בתחילת עונה אני בודקת, ואם יש בגדים שאני אוהבת, שלא הספקתי אפילו ללבוש בעונה הדומה הקודמת, אז זה אומר שעלי להיזהר ברכישות. כמובן שפינוקים והתעדכנויות הם חלק לגיטימי, אבל מאד בעדינות. אני מניחה שבהחלט זה גם עניין של גיל…

  10. תמרה

    אהבתי. מתחברת לצמצום הצריכה בכלל. פתאום נהיה לי מגעיל השפע (אולי הגיל..)
    נהנית מהבלוג הרבה יותר מאשר לקנות. זה מספק את הצורך שלי באסתטיקה.
    מודה שחוסר המינימליזם בארון שלי נובע מחוסר ידע איך לזקק ולדייק את הצרכים. אבל אולי גם זה יגיע.
    סקרנית לשמוע מה יש בארון מינימליסטי.
    בכל אופן תודה על הפוסט, כמו תמיד מינון נכון מהכל(:

  11. ספי

    חשבתי מאז אתמול מה לכתוב לך על זה. אני חושבת שלי זה די מצליח המינימליזם היחסי הזה.
    בעיקרון, זה לא ממש מגיע ממי אני רוצה להיות. הנקודה הכי חשובה היא להיות עצמנו. העצמי הזה הוא לא סוג של הגדרה כמו "טום בויי" או "בוהמיינית". צריך להרגיש נוח בעור של עצמנו ואז לא צריך לקנות הרבה בגדים כדי לפצות על כל מיני חוסרים.
    אולי זה נשמע כמו מצב די אוטופי, אבל אני יודעת שכשאני עובדת בעבודה שאני שונאת אני עושה הרבה יותר שופינג.
    מאוד מתחברת למה שברווזה כתבה. להסתכל על דברים יפים ממלא אותי בעונג ומרוקן מהצורך של בעלות על דברים.
    אבל מדי פעם אפשר לקנות ג'ינס, או חולצת פסים, או שמלה שחורה, משהו להרגיש בו טוב שבוהים בפינטרסט.

    1. שלי גרוס המלבישה מאת

      האני שלח עונה חדי הרבה הגדרות. לא לכולן אני חייבת שיהיה ביטוי בארון. מה שכן: אני שומרת מצוין על בגדים, כך שתתארי לך את הארון המינימליסטי שלך עוד 20 שנה, בהנחה שכל מה שיש לך עכשיו יישאר ורק יתווספו פריטים

      1. ספי

        אני לובשת הרבה בגדים שהיו של אמא שלי או שהיא קנתה בשנות ה-90 והם הבגדים הכי יפים ואהובים שלי שלא נמאס לי מהם אף פעם, גם כי פעם עשו בגדים יותר טובים.
        אני ממש מבינה את התכנית לעשרים השנים הבאות, פשוט קצת פחות מאמינה בבגדים בני זמננו, גם באלה הטובים.
        ניראה מה יהיה.

        1. שלי גרוס המלבישה מאת

          זו לא שזו תכנית לעשרים שנה, רק ניסיתי להגיד שגם ארון מינימליסטי מתחיל לעלות על גדותיו כשהזמן עובד (ואין לי בנות להעביר להן בגדים. אני מעבירה לחברות או תורמת).

  12. צ'ילי

    זו בהחלט דילמה קשה.
    אני תמיד החזקתי ארון מינימליסטי למדי, קרי מינימום פריטים שיספיקו לי קצת מעבר למחזורי הכביסה הרגילים. הבעיה היא שכשבן הזוג ואני עברנו לגור יחד ותדירות הכביסות עלתה, לא באמת הורדתי את מספר הפריטים. לדאבוני יש מצב שיש לי עוד יותר פריטים…

    בשלושת הימים האחרונים אני חוככת אם להזמין ברשת שתי חולצות פסים, שכבר יש לי שכמותן בארון (עם הבדלים מינוריים שכנראה רק אני מבחינה בהם.) טרם נכנעתי. אני כל פעם מדמיינת את תגובת בן הזוג למראה חולצות כמעט זהות מקופלות בערימה בארון. עכשיו אני חושבת שאולי כן כדאי לי להזמין למען הגיוון שלי בעיני עצמי.

    (גם פה יש דרישה להחזרת הפינה 'חולצת פסים', אבל רק אם מתחשק לך. אין לחץ)

  13. עלמה7

    מאז שאני קוראת אותך (שזה כבר די הרבה שנים, בעצם), הארון שלי הרבה יותר מצומצם. לא כל כך במספר הפריטים, כמו בסוג שלהם. הרבה חולצות פסים, כמובן, וג'ינס, וצעיפים, ואפור ושחור, וקצת אדום וקצת כוכבים, ונעלי בלרינה ומגפיים…
    פעם היה לי חלום, להיות כל יום מישהי אחרת – והייתי מתלבשת בהמון סגנונות. מאז הבנתי ש – א, זה מאוד מעייף, ו- ב, זה לא אני. אני מתלבשת (ומסתרקת) באותו סגנון כבר הרבה שנים, וזה גם נוח וגם יפה (כלומר, לא יודעת אם יפה באופן אבסולוטי, אבל אני הכי יפה כשנוח לי, אז זהו).

סגור לתגובות.