מה שאני רוצה ומה שאני צריכה

4

3

1

2

the line | pure texture: the first touches of fall

>>>
מה שאני רוצה ומה שאני צריכה, מתוך הטור "וידויים מתא המדידה" שהתפרסם בזמנים מודרניים:

שלושה דברים קטנים על החיים ועל סגנון אישי, הם אמורים להתחבר איכשהו. אם הם לא מתחברים, אלה לא אתן, זו אני:

דבר ראשון: קראתי ראיון עם איימי פולר, ובראיון היא אמרה משהו כזה: אתם מושכים אל עצמכם את הדברים הנכונים ברגע שיש לכם מושג סביר מי אתם.

דבר שני: קיבלתי מייל מאשה שביקשה המלצה לסטייליסטית שתעזור לה לסדר את הארון ולחפש בגדים שמתאימים לה. אני מקבלת המון בקשות כאלה, אבל הבקשה הזו היתה קצת שונה. הבחורה הזו ביקשה למצוא סטייליסטית ש"תבין מי אני ושתמצא את הבגדים שישדרו את מה שאני רוצה לשדר". לאור הבקשה המפורשת, אמרתי לה שלמרות הערכתי הרבה לסטייליסטיות שאני מכירה, אני לא באמת מאמינה בסטיילינג אישי. אני לא חושבת שנולד האדם שיבין מי היא ושיוכל לעזור לה למצוא את הבגדים שישדרו את מה שהיא רוצה לשדר. השלב הראשון בדרך לסגנון אישי הוא לדעת מי אתם. השלב השני יהיה לווותר על פנזטיית האאוטסורסינג. האנשים היחידים שיכולים לעזור לכם למצוא את הבגדים הנכונים באמת הם אתם בעצמכם.

דבר שלישי: אני וחברתי נ' מדברות הרבה על היקום. אנחנו יודעות שלאנשים מהצד אנחנו עלולות להשמע מטומטמות, אז אנחנו מגבילות את הנושא לשיחות בהן רק שתינו נוכחות. למשל: בפעם האחרונה שנפגשנו, היקום התגייס לעזור. חניות נמצאו יש מאין, בתי קפה נהדרים שלא הכרנו הגיחו ברגע הנכון, פקקים נעלמו כדי שאחת מאיתנו תגיע בדיוק ברגע הנכון לרכבת – אתן מבינות על מה אני מדברת. בכל אופן, לא מזמן אמרתי לה שאני רוצה משהו. היא אמרה לי שהיא סומכת על היקום. אמרתי לה שהבעיה עם היקום זה שלפעמים הוא נותן לך את מה שאת צריכה ולא את מה שאת רוצה. בתמורה היא אמרה לי את מה שההומאופתית שלה תמיד אומרת לה. ההומאופתית שלה אומרת שכשמגיעים למצב מאוזן, מה שרוצים ומה שצריכים הופכים להיות אותו הדבר.

>>>
Sometimes it seems like we're all living in some kind of prison. And the crime is how much we hate ourselves. It's good to get really dressed up once in a while. And admit the truth: that when you really look closely? People are so strange and so complicated that they're actually… beautiful. Possibly even me
(אנג'לה צ'ייס, היישר מסדרת המופת של הניינטיז my so called life)

>>>

מוזה בשבוע | אניה ארונבסקי-קרונברג

2

3

1

4

מי היא? אניה ארונובסקי-קרונברג
מה אנחנו יודעות עליה? שהיא המייסדת והעורכת של המגזין האינטיליגנטי vestoj, שלפני שהיא הקימה את המגזין שלה היא היתה מנהלת יחסי הציבור של acne (שם היא ערכה את המגזין הסופר קולי שלהם, acne paper).
אנחנו יודעות גם שהיא אחת האורחות בשבוע האופנה בחולון, שהיא תרצה ביום שלישי הקרוב בבוקר על האיטיות כמוזה ושהיא הסכימה להתראיין לבלוג.

>>>
זה מה שהיא אומרת:

Creative freedom is incredibly important to us, as is the need to deal with fashion in a way that has little to do with commerce, and a lot to do with reading culture through the changes in fashion

We want text and image to be in constant dialogue with each other and the publication itself to be an object to treasure and preserve. Vestoj is an annual journal as time to research and reflect is vital to us – more often than not our best ideas come after we have been dwelling on a topic for a considerable amount of time. Also, as we have no advertising, no clothing credits, and no news-based stories we're not seasonally bound. In this sense Vestoj is more like a series of books than a traditional fashion magazine

Ultimately what interests me the most is what fashion communicates, rather than the physical garments themselves. What do we wear and why? What does the fashion system say about us as a culture? The garments we wear are at the centre of all this of course, but fashion to me is just as much everything that is communicated and mediated around these ephemeral clothes

Vestoj is about the fostering of a critical mind and about the ability to always question what you see, read or hear, regardless of where you obtain the information

>>>
אניה מקדישה לכן את Danse Serpentine של האחים לומייר, שצולם מתישהו ב-1897

חורף כמו שחורף צריך להיות

1

7

4

6

5

2

Upstate New York | Mango fall 2014

>>>
Don't you love New York in the fall? It makes me want to buy school supplies. I would send you a bouquet of newly sharpened pencils if I knew your name and address
(נורה אפרון, מתוך יש לך הודעה)

>>>
ערכת הישרדות לטובת הנשארות בבית:

winter kit

>>> I always deserve the best treatment because I never put up with any other (אמה, ג'יין אוסטן)
>>> שמיכה שתסתיר את העובדה שלא יצאת מהפיג'מה
>>> כוס תה
>>> תה. אין לי מושג מה הטעם שלו. קניתי אותו בגלל התיאור. אעדכן:
A tea to lift you up and keep you there. Flying, they say, you can’t do it without wings

>>>

עשו לי את השבוע

20 nov

01 חולצה, פרופיל, עציץ (שירואטו של שירה נפתלי)
02 קומפוזיציה
03 שאלה שחייבת להישאל: כמה חורף זה מספיק חורף בשביל נעלי בית? (אלה מקום איל פו)
04 החולצה, החליפה, הבירקנשטוק. כל זאת ועוד: איזבל מארה, הקיץ הבא
05 כן!
06 עציצים של אחרים
07 it's written in the stars

>>>
אמרו לי שייקח זמן עד שאדע להגיד עד כמה השפיע הקיץ בקליפורניה על ילדיי.
ובכן, סנונית ראשונה:
בני הצעיר שוקד בימים אלה על כתיבת סדרת סיפורים קצרים שהכוכב שלהם, הפיל ביל, נרצח על ידי ישות מרושעת בשם "איגעלמיר". כל זה קורה במסעדה המגישה פיש אנד צ'יפס וממוקמת מתחת לגשר הזהב.

>>>
Anything can happen. anything happens all the time
(מתוך הסרט המאד חמוד this is where i leave you, בו משפחה אמריקאית יושבת שבעה. הכסא של האמא ממוקם בדיוק במקום בו הם מעמידים בדרך כלל את עץ חג המולד).

>>>
You said go slow
I fall behind
The second hand unwinds