עשו לי את השבוע

24 april 2014

01 אני מוכנה. אפשר לצאת
02 גרסת שאנל ללקטוז
03 לבן א'. טבעת של שרון ויזר המוכשרת, שעושה מכירה מחר
04 פעם עיצבתי עטיפות לספרים. היום כבר אפשר להודות: לא הייתי ממש טובה בזה. הנה מישהו שממש טוב בזה
05 גארנס, גרסת הניירת
06 לבן ב'. מהנעשה בסוף השבוע: שופוני. גם באתר
07 עציצים שמנקים את האוויר בחללים סגורים
08 אם יש משהו שלמדנו בפסח, זה זה

>>>
There comes a time in a man's life when he hears the call of the sea. If the man has a brain in his head, he will hang up the phone immediately
(אם לא האמנתם לי, אולי תסמכו על דייב בארי)

>>>
הוראות מהרופא: לשמוע פעמיים ביום

הפרידה, או: גם לבגדים יש חרדת נטישה

2

1

מתוך קמפיין קיץ 2014 של h&m conscious collection (אני מתכננת להראות הקיץ כמו אמבר וולטה בתמונה השניה. מינוס השרשרת והבלונד, פלוס אי אילו קילוגרמים. אבל מי סופר).

>>>
התפרסם לראשונה בטור "וידויים מתא המדידה" בזמנים מודרניים. גרסא לא ערוכה:

גם מי שפסח המתקרב לא בדיוק שולח אותה אל אגף חומרי הניקוי בסופר, מרגישה צורך קל לסדר או לנקות משהו, נגיד, מגירה. מי שלא מסתפקת במגירה ולוקחת על עצמה אתגר כמו סידור הארון, עלולה להתחיל להרגיש צורך להעלות את הרף: לא רק מעברי חורף וקיץ אלא היפטרות מחצי ארון.
זה קורה בדרך כלל בשלב בו את את יודעת שכל מה שמונח על המיטה אכן יצא מהארון (הרי הוצאת את הכל בעצמך), אבל הדמיון שלך לא מאפשר לך לפצח תכנית שתאפשר את החזרת כל הטובין האלה פנימה. בשלב הזה יישמע קול בראשך שיגיד לך: אולי את לא צריכה את כל זה. ועוד יוסיף ויאמר הקול: זוכרת שכשהיינו בחופש באיטליה הסתדרת במשך שבוע שלם רק עם הבגדים שארזת במזוודה? כן, את זוכרת. זה היה שבוע ההתלבשות המאושר בחייך.
בכל אופן, כשאת מחליטה להיפטר מאי אילו פריטי לבוש, תוכלי להעזר ברשימת השאלות הבאה כדי להבטיח שאת מפעילה שיקול דעת נכון:
1. את אוהבת את הבגד הזה? (כן = להשאיר).
2. את לובשת את הבגד הזה? (כל הזמן =להשאיר, פעם בחודש=להשאיר, פעם בשנה=לתת לאמא שלך או לאחותך ולהגיד שזה רק בהשאלה. ארונן של קרובות משפחה הוא כמו הגדלת זיכרון במחשב).
3. את אוהבת את הבגד הזה אבל לא לבשת אותו כבר שנתיים כי הריצ'רץ' מקולקל? (שימי אותו עכשיו בשקית והניחי ליד הדלת מתוך החלטה לפתור את סוגיית הריצ'רץ' כבר מחר. אין לך כוח לחפש שקית וללכת עד הדלת כרגע? כנראה שאין סיבה להמשיך ולספק לפריט הזה שטח איחסון חינם).
4. הבגד הזה גדול עלייך? (אם את שומרת אותו מתוך מחשבה שיום אחד תשמיני חזרה וזה כל מה שיהיה לך ללבוש, את מעלה משמעותית את הסיכויים הקארמתיים שאכן תשמיני חזרה וזה כל מה שיהיה לך ללבוש).
5. הבגד הזה קטן עלייך? (אם הוא סתם לוחץ כרגע וייראה מצוין בשלב אחר בחודש = תשמרי. אם הוא קטן עלייך בשתי מידות ואמור לשמש מוטיבציה לירידה במשקל, תמסרי. אם אכן תצליח לרדת במשקל מגיע לך בגד חדש).
6. את לא אוהבת את הבגד ולא לובשת אותו, אבל נדמה לך שיום אחד תתאהבי בו שוב? (העיצוב שלו על זמני=להשאיר, הוא נקנה בבית אופנה שישרוד נצח=להשאיר, הוא עשוי ממאה אחוז משי=להשאיר. כל תשובה אחרת: למסור. גם אם תתאהבי בו בחזרה, זה לא אמור לקרות).
7. את לא אוהבת ולא לובשת, אבל חוששת שכשתראי אותו על מישהי אחרת תתאהבי בו מחדש? (אופציה א': תני למישהי אחרת ותבדקי אם זה נכון. אופציה ב': מסרי אותו בויצ"ו בעיר אחרת, כך תקטיני את הסיכוי שבאמת תראי אותו על מישהי אחרת).

>>>
הסיכון שבמסירה ללא שיקול דעת: כאבי פאנטום של בגדים.

>>>
הדרך הקלה להפטר מבגדים (או ממגבות מטבח ישנות, לצורך העניין) עוברת דרך h&m. כל שצריך לעשות הוא לצרור את הבגדים שמחפשים בית חדש (או פח מיחזור) בשקית של סופר, לגשת לסניף הקרוב, לקבל זיכוי ולהמשיך היישר אל מחלקת הילדים למימוש נטול רגשות אשם.

זה הסרטון שהם עשו שם השנה לקדם את הפרוייקט הזה, יחד עם האמן בלה בורסודי

 

חמישה זכרונות בשבוע 15/52

6

2

3

1

7

> סדר פסח בתל אביב
> פרחים לחג, א'
> פרחים לחג, ב'
> פרחים לגג
> ומה שלבשתי

> והמלצה: כל העונות של זהות בדויה של ג'יי ג'יי אברהמס, ב'יס' (התמכרתי בעקבות המלצה של חלי גולדנברג. האושר הוא חמש עונות שלמות בוי או די של סדרה שעוד לא ראית).
עוד המלצה (למקרה שתאמצו את ההמלצה הראשונה): אני מעבירה קדימה את כל הקטעים שבהם סידני מסכנת את חייה. היתרונות: א. אני לא נכנסת למתח וב. הפרקים עוברים ממש מהר. זה לא שבאמת יש לי זמן לחמש עונות עכשיו.

>
I worked with a lot of people, you make everything look easy
(דיקסון לסידני)

>
את הסדרה הזו עשו בתחילת שנות האלפיים, זה היה השיר האהוב עלי אז (והוא מופיע בפסקול של העונה הראשונה)

אז מה יש לך בתיק

1

2

3

4

6

complet ss 2014 | p: merav ben loulou

>>>
כרגיל, העולם מתחלק לשלוש קבוצות:
1. אלה שלא לוקחות כמעט כלום בתיק.
2. אלה שלוקחות את כל הבית בתיק.
3. אלה שלא צריכות כמעט כלום, אבל אם ממילא לקחתי תיק, אני לא אדחוף שם עוד עשרה דברים שאין שום צורך בהם?

>>>
This is for women whose purses are a morass of loose Tic Tacs, solitary Advils, lipsticks without tops, ChapSticks of unknown vintage, little bits of tobacco even though there has been no smoking going on for at least ten years, tampons that have come loose from their wrappings, English coins from a trip to London last October,boarding passes from long-forgotten airplane trips, hotel keys from God-knows-what hotel, leaky ballpoint pens, Kleenexes that either have or have not been used but there’s no way to be sure one way or another, scratched eyeglasses, an old tea bag, several crumpled personal checks that have come loose from the checkbook and are covered with smudge marks, and an unprotected toothbrush that looks as if it has been used to polish silver

(מתוך "אני שונאת את התיק שלי", של נורה אפרון).

>>>
אני אמנם משבט הנעליים, אבל יצא שאני מחבבת גם תיקים, בעיקר כי אין מצב שתמצאו אצלי בתיק צ'ופ סטיקס או שקיות תה ישנות (שקיות תה ישנות?). המוטו שלי הוא: אם את לא רוצה שזה יישאר בתיק, אל תכניסי את זה לתיק.
זה נשמע כמו מוטו על תיקים, אבל זה מוטו לחיים.

>>>
אגב, רצה הגורל ואני משתייכת לקבוצה מספר שלוש. על פניו יכולתי להסתדר מצוין בלי תיק. לעיתים אני אפילו נאלצת לתחוב צעיף כלשהו לתיק רק כדי שהוא יקבל צורה ולא ייראה כמו פרופס לא מקצועי על סט של סדרה בתסריט דל תקציב (דמיינו: הגיבורה מסתובבת ברחוב אורבני כשעל כתפה מקפץ תיק שברור לעין הבלתי מזוינת שהוא ריק לגמרי).

>>>
על סיפון האנטרפרייז אין תיקים.